את העיניים זוכר אני עוד
עיתים בם בערה השמש ביקוד
ועיתים ליטפה רוח מרחבי עד שוקטים
של גלי אגמים כחולים-ירוקים
את עורך לא אשכח לעולם
צבעו כחול שעל שפת הים
ומגעו רך היה כאפרסק אשר
את לבלובו ופריחת עצו זוכר.
לא אשכח לעולם את ליבך החמים
כי מעתה נכונו לי אך ימים קרים
את דמעתך נצרתי בבקבוקון מבדולח
שלא אשכח דברייך כי עדינות היא כוח.
את חיוכך האחרון שפצע את ליבי
והותיר אותי לצידך ממרר בבכי
אנצור לעד בתוככי נשמתי.
בתוך חדר לבן עטויה בגד חולים
נח גופך הקר ללא נפש חיים
וזר בסדין הלבן אותך מכסה
ובנשמתי חתך עמוק מגלה.
תגובות