תלתל זוהר,

תלתל נופל,

תלתל מסולסל,

כולי מסובך בסבך תלתליך.

בתחילה, כלאת אותי עמוק בתוך עינייך,

וכאשר סיימת לכשף את חושיי,

שרת לאזניי בקולך המתוק,

עד אשר נעצמו שמורות עיניי

ירדו עד תהומות עפעפיי.

התעוררתי בפתאומיות באשר שתי ליבי לכך

שגופי כרוך בגלי שערך,

וחושיי מתערבלים כלולאה על ראשך.

כאשר היתרתי עצמי מעצמת ליפופם,

כלאו אותי ציפורנייך כחתול,

ונמצאתי כעכבר,

חסר אונים,

נטול כל יכולת בחירה,

עד שברוב חסדך

התרת לי לבד להלך.

אך גם אז הרגשתי כביכול

רצועה מחברת אותי לידיך,

ורצתי חזרה לכרוך ידי על מתניך

בעוד את כורכת זרועותיך סביב לצוארי

ומורידה את ראשי להביט בבריכת עיניך.

דלה לשוני מתאר חוסר יכולתי להתשלט על מחשבותיי,

בעוד את מופיעה כברק בתוכם.

אם תסלחי למעלי ולחטאי

אף אם לא ידעתי מה היה פשעי,

:נוכל לחיות באופן בו חיינו חיינו,

זרועי משולבת בזרועך

וליבי נתון למרגלות ליבך.