בשריקות רוח מאספות הנושקות עלים כמושים,
הנסגרים בעֵיפְתה לעת ליל.
בלחישת השקט הנמסך לאוזני
המקשיבים בלבם.
בליטוף הבזק האור האחרון
הנשלח משמש גוועת.
בוכה אני את דמעתך בעין טרוטה
ושותק את צערך שלהכילו אין תכלה.
גרשון הולצמן
-
מקווה שהרוח תמשיך בי לנשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נבואת זעם קשה על גורל הזוגיות שנכתבה בלהב מושחז, כתוב יפה אם כי איני בדיעה אחת עמך. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה קראתי את הקישור, השיר שלך יפהפה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] כואב אל תתני לאנשים כאלה להרוס לך את החיים, תתרחקי מהם כמה שיותר מוקדם, לי הם הרסו כבר חלק, אז תלמדי מהנסיון... [ליצירה]
- [ליצירה] השמאל הסוציאליסטי את אחיו שכח מזמן שכן על אהבת העולם כולו ופושעיו נשען גופו המצחין מאכפתיות מדומה ריקבון מעלה כי כאשר יזדקק איש לחסדיו ישרפהו כעלה שכן את בעלי ההון רק הדיבורי הגבוהים מעסיקים ולא האמת בשטח שאותה לעולם אינם רואים. הוי לבעלי הצביעות מחזיקי רסן השלטון והמדיה כל כוחכם כספכם וחייכם הוצאתם בדמגוגיה כדי להכביד לב עם זה ואוזניו להשע אך יום אחד ממלתעותיכם עם זה יוושע ולכם מנה אחת אפיים יתן על אדישותכם ששכחתם כי להגן על אחיכם תפקידכם. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מסר, ודאי שהכותרת נועדה להדגיש את הזעזוע, ובנוסף ביקורת, ביום כזה, הוא יום השואה, על האהבה ללא סיג של הנצרות שהביאה לטביחת מיליונים, ולא רק בשואה אלא בכל מסעות הצלב והאינקויזיציות לזמניהם, "שם בערה בעליזות אש התופת...". בנוסף הוא ביקורת לחברה ובעיקר לממשלה, שלא ידעה לקבל נכון את האודים המוצלים, וגם כיום היא מתעמרת בהם, ואותה אני מדמה לאישה שהיתה אומרה להיות אוהבת וידידה ומתגלה כסוג של שדשמוריד שאולה את האודים, בגלל מיעוט הקיצבאות הניתנות להם, וחוסר היחס והטיפול הפסיכולוגי הראוי. אולי השימוש בדמון כדימוי הוא טיפה מוקצן, אבל נשארת העובדה שהמכה בפטיש של סבלותיהם של אלו שברחו מן התופת היא מדינת ישראל לצערינו, בין ביחס של המדינה פעם לשואה, כיהודי הגלותי המובל לטבח והסגידה לגבורה בלבד של השואה וחזרה דוקא על המרידות, והן כיום. [ליצירה]
- [ליצירה] היא אותה אחת שאת המעיין ייבשה... חתמה גם נעלה, אוי לו לבן אדמה גם אם בו כל מעלה אם ייפול בידי אשת תככה... [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים הזדהתי כ"כ עם הקטע, אני עצמי כתבתי משהו הנושא לפני 5 דקות... כתיבה מצויינת. [ליצירה]
- [ליצירה] תמהני אם כן מה נשאר אתה בארץ עזובה זו אשר חדשות לבקרים מתחדשות עליה גזרות שמד, מצד מדינות ערב הממומנות בחסות ברית המועצות, כולל כל סוגי טילי הבליסטיקה נשקים אישים טנקים וכו', הלא טובה אמא רוסיה מכל אמהות שבעולם אם כן לך והתרפק לך על חומות הברזל שלה, ונראה אם יעניקו לך חומות אלו די חופש ולו על מנת שתתרגם אחדים משיריך, בעוד אלך אני להתרפק על אבני הכותל הספוגים בדמעות ודם בניה השבים אליה מפוגרומים וסופות מדבר עזות, בני ירושלים. [ליצירה]
- [ליצירה] "ללא שם" הגירוש היכה את נשמתי. אני רואה את שירי כהמשך לתחילת שירך. http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=22715&codedirecttguva=2891 [ליצירה]
- [ליצירה] באופן כללי יש צדק בדבריך, אך על מנת להיצמד למקור: "בקשתיהו ולא מצאתיהו, קראתיו ולא ענני", היה עליי להשתמש בביקשתיך ומצאתיך... וכן לעניין "ואחזה בך", מכיון שזה שיר הבנוי על אותם פסקאות, צריך היה לשמור על קשר מסויים למקור, להציג את הבנתי את הנאמר בפסוקים, או יותר נכון את מה שרציתי להביע בפסוקים, ועל כן, הזיקה חייבת להישמר, אך בפעמים הבאות אשתדל יותר, תודה. [ליצירה]
