בכל פעם שאתה עולה על הבמה
או יורד ממנה
אתה משאיר לי רמזים
למשחקים שהיו לנו פעם
כמו הטיפות הדביקות
של הארטיק
שנשארות על הידיים בים
ומתערבבות בחול המלוח

ושייקספיר אהב טרגדיות
אתה
צוחק בסרטי אימה
כשאני מסתירה את העיניים בכתף שלך
טעם הפופקורן
על ידיי

בשש תיכנס השבת
ואז לא נוכל להדליק את האור
ולראות את השדים שנכנסו לחדר
אולי נסתפק רק בדמיון
ונצייר מכשפות צעירות
בחיוכיהן החצופים
שולחות ידיים

והסדין כבר מלוכלך
במוצאי שבת
נכבס אותו
וננקה את השולחן
שמטונף מסימני כפות רגליים
אלה שאתה משאיר
כשתורך לשחק מסתיים

לא מוצאת תיעוד, כנראה נכתב בסביבות 1998