[ליצירה]
נהניתי מאוד, אבל אני מפספסת כאן כמה רבדים של משמעות. מצטרפת לבקשת ההסבר...
דרך-אגב- אהבתי את "לא יראו אותנו אם נעצום עיניים" - כמו שילדים עושים (רק הגיוני למי שקורא לעצמו ילד) וגם את האירוניה ב"אל תדאג, אלוהים הלך והשאיר לנו אדמה חרוכה" ובמיוחד את הבית של "אני עומדת להתפוצץ".
keep on going.
[ליצירה]
המשך טוב לשיחתנו מאתמול
אני כל-כך מכירה את זה.
וזה מזכיר לי את אחד ההרהורים שכתבתי לא מזמן:
נרפאתי.
עכשיו אני נורמלית. כבר מזמן לא הייתי נורמלית ככה.
כל-כך נורמלית אני עכשיו, שאני לא מבינה מה כל-כך נורמלי בי
ולמה פתאום זה קרה
יום אחד
שנהייתי נורמלית.
אני משתתפת בצערך על היעדר המילים, אבל אני חייבת לציין שלמרות שאני מאוד אוהבת את השירים שלך, אני מאוד-מאוד שמחה שאתה מאושר. (:
[ליצירה]
טוב, אתה יודע, הבדידות לא באמת יכולה לנשוף בין העצמות לשרירים, זה כבר מין דימוי שכזה. וגם השרירים שמתכווצים- לא ביקשתי לתאר את התהליך הפיזיולוגי שמתרחש בעת ההליכה...
ותודה רבה על התגובה, אני חושבת ש"מהודק" זה תיאור נהדר וקולע!
תגובות