הנימים הנעלמים ביותר שלי גם מהם לא נעלם מגע עיניך
גם הם הלא חשים את הדם המפעפע
בערגה, בערגה
יוני 2006
תת הכרה נפתחת כמו מניפה
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה אמנם לא מה שרציתי לכתוב, אבל אהבתי את הרעיון, את "ואני אינני מאמינה" בפני עצמו ואת הסיום של "ואני אינני". [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה. בלי מילים הוספתי לאהודות. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת לחתול. [ליצירה]
- [ליצירה] עומר, לא ממש הבנתי את התגובה שלך, לצערי. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובת מחאה חריפה ותגובת אהדה (ואהבה) מרובה גם ממני. [ליצירה]
- [ליצירה] נהניתי מאוד, אבל אני מפספסת כאן כמה רבדים של משמעות. מצטרפת לבקשת ההסבר... דרך-אגב- אהבתי את "לא יראו אותנו אם נעצום עיניים" - כמו שילדים עושים (רק הגיוני למי שקורא לעצמו ילד) וגם את האירוניה ב"אל תדאג, אלוהים הלך והשאיר לנו אדמה חרוכה" ובמיוחד את הבית של "אני עומדת להתפוצץ". keep on going. [ליצירה]
- [ליצירה] כמה אני מזדהה עם זה. זה פשוט וטוב בעיניי, אמיתי וחשוף ונוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] "ירח מעוכל" "טהור עד לשד עצמותיו" "נוכח ומנכיח אותי" ...איזה יופי! [ליצירה]
- [ליצירה] מאוד מאוד יפה בעיניי החולפות. ואני מזדהה כל-כך, כתבת את מחשבותיי הבוחנות אפשרויות ללא הרף. ושותקות. [ליצירה]
- [ליצירה] בדיוק ראיתי כתבה על "כל הדרכים להיפטר מדיכאון החורף". אפשר לשמור אותה לימים גשומים... http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3038000,00.html [ליצירה]
תגובות