הנימים הנעלמים ביותר שלי גם מהם לא נעלם מגע עיניך
גם הם הלא חשים את הדם המפעפע
בערגה, בערגה
יוני 2006
תת הכרה נפתחת כמו מניפה
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ואני דווקא הייתי מוותרת על הבתים השני והשלישי, למרות שהם יפים. שלושת הבתים האחרים (הראשון והשניים האחרונים) פשוט מופלאים ואפשר בהחלט להסתפק בהם, לדעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] לשי שאלה טובה... (: כנראה שבאותו רגע פחות הזדהיתי איתו ויותר איתה. אכן זה מוזר שפתאום הוא נעלם. אבל נראה לי שיש לו הדים בבית האחרון ובעצם החתולה מוצגת בניגוד - או בהשוואה - אליו (היא לא נראית מסכנה וחבולה כמוהו אבל גם היא לא מקבלת חיבה). ולהדס- תודה... [ליצירה]
- [ליצירה] (: אתה מתכוון לזה שגם בשיר השני הזכרתי שדים? וואלה. אכן לא שמתי לב. בכל מקרה, אלה שדים אחרים לגמרי... [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אתה יודע, הבדידות לא באמת יכולה לנשוף בין העצמות לשרירים, זה כבר מין דימוי שכזה. וגם השרירים שמתכווצים- לא ביקשתי לתאר את התהליך הפיזיולוגי שמתרחש בעת ההליכה... ותודה רבה על התגובה, אני חושבת ש"מהודק" זה תיאור נהדר וקולע! [ליצירה]
- [ליצירה] האמת היא שאני צריכה מילון (דתי-חילוני או פשוט המילון הפרטי שלך) בשביל להבין את השיר הזה, למרות שגם ככה אני נפעמת ממנו מאוד. אשמח להסברים כאן או בהודעה אישית.... [ליצירה]
- [ליצירה] זה היה כוכב אחד מעז בתגובה על יצירתה (הנפלאה) של רבקה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי- זה עצוב. טוב שאיכפת לך ושאתה מודע לזה, מעניין אם אתה גם מיישם בפועל... קל לגלוש בחיים משותפים לשיגרה סתמית, האתגר הוא באמת להמשיך להגשים את הפנטזיות ביחד. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת לחתול. [ליצירה]
- [ליצירה] זכותך המלאה. אבל בעיניי החיים הם הכי חשובים ולדעתי המחויבות הראשונה של הורה צריכה להיות כלפי ילדו. נראה לי הגיוני שהורה אמור לאהוב את ילדו ולשמור עליו מכל משמר. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי עצוב. אני איתך, גם מחכה שייגמר כבר האפור הסגרירי הקודר המסרבל הזה. משקולות אכן יכולות להיות מתוקות ושרשראות ברזל הופכות לפעמים להיות קלות ורצויות. אני מקווה שאת לא מפסיקה להרגיש גם את הצד החיובי שבהן. [ליצירה]
תגובות