אף פעם לא מצליחה להחליט
איך אתה יותר טעים
האם לטרוף אותך בנגיסות מורעבות
או לקלף אותך לאט לאט
ולהנות מכל פיסה שלך
כמו דילמת הוופלים שהיתה לי בילדותי
האם להפריד בין כל השכבות,
ללקק אותן אחת אחת
או לנגוס ולהנות ממסת הרכּוּת של השלם.
[ליצירה]
מה אפשר עוד להוסיף?
היצירה כתובה מעולה, סוחף, קולח.
משום מה הגברים במשפחתי שנתתי להם לקרוא, הבינו מהתחלה את העניין. האמנם רק אני חשבתי עד לשורות האחרונות שיש שני גברים בסיפור?
גם אני כמו אלול (אלא מה) כואבת את האמת המוזרה העומדת בבסיסו של הסיפור, אבל ההקצנה המטורפת עושה את שלה.
[ליצירה]
כמו תמיד, ארז
כמו תמיד, ארז יודע להרטיט. גם אם רשימה זו שונה משיריך, היא קולחת, זורמת, אמיתית וטבעית.
הנחמה האמיתי לך היא שאכן מימשת את רצונך להתקרב לאדם שמאחורי השירים.
והשירים.
[ליצירה]
ריח הכאב
יותר מוחשי מזה לא יכול להיות. ריח הכאב, כל התחושות, השעמום, האשמה, ההזדהות עם הסבל אל מול החולין של ספירת המשבצות.
מקסים.
(הפריעו לי המלים הראשונות הלקוחות משיר, למה להכניס אותנו לאוירה "מוכנה" ממקום אחר? לי אישית השיר הזה עושה בחילה. אולי זה היה בכוונה? לא. הייתי מציעה להשאיר ביצירה שלך רק את מילותייך שלך. הן חזקות דיין)
[ליצירה]
ובגלל כל זה
ולכן - תקום לתחיה עכשיו
אם אין טעם במוות הזה, ואם לא ייצא כלום מהמוות הזה, מה שנותר הוא לזכור את אבותינו, שהעריכו יותר את החיים.
ולחיות!
תגובות