אף פעם לא מצליחה להחליט
איך אתה יותר טעים
האם לטרוף אותך בנגיסות מורעבות
או לקלף אותך לאט לאט
ולהנות מכל פיסה שלך
כמו דילמת הוופלים שהיתה לי בילדותי
האם להפריד בין כל השכבות,
ללקק אותן אחת אחת
או לנגוס ולהנות ממסת הרכּוּת של השלם.
[ליצירה]
על דמעות ואלוהים
אתך אני בדמעותיך
כאחת שראתה תינוק קטן ויפהפה מוטל ללא רוח חיים ושאלה את אותן שאלות
אני חושבת שבמצבים כאלה לא הרציונאל צריך לשלוט בשאלותיו ובתשובותיו, המספקות או הלא מספקות,
אלא פשוט הרגש, שהוא בזמנים אלו חזק מכל, צריך פשוט לבוא לידי ביטוי מלא כמו שהוא.
דמעות, בכי, לא לנסות להסביר, לא לחפש הסברים, לא לנסות להצדיק, ובטח שלא לחפש בספרים איך אני אמור להרגיש או להתמודד עם זה.
פשוט להיות.
להרגיש.
אני מאמינה שהנשמה (המקום ממנו חווים רגשות) מובילה לכיוון הנכון, אף שאנשים דתיים לפעמים פוחדים להרגיש באמת. צריכים תעודת הכשר גם לרגשות.
אם אתה מאמין שנשמתך היא חלק אלוה ממעל, אתה יכול לסמוך עליה, שהרגשות שהיא מוציאה החוצה לא בהכרח יובילו אותך למרוד.
בהצלחה בכל תהפוכותיך
ושתהיה שלם תמיד עם נשמתך.
[ליצירה]
כפיים!!!
איך הקדימו אותי התשואות שלעיל? אני, שזכיתי לקרוא הקרנת בכורה... ללקק את השפתיים... וגם מוס שוקולד שהיתה פה היום, (ובתחילה נסתה להגן על העם הקונדיטאי) מצטרפת למחמאות ברוחב פה...
[ליצירה]
אופס
כל אחד והאסוציאציות שלו
ואני חשבתי שהכותרת "איחור" מספרת על סימני השאלה שלנו כלפי גופנו פנימה. האם מתחיל להיווצר כאן בפנים משהו חדש?
(אפשר לאחל איחורים מהסוג הזה?)
[ליצירה]
[ליצירה]
ודווקא אני, ירושלמית מלידה
דווקא אני בעיקשות ירושלמית אולי מוּלדת
דווקא אני לא מצליחה להבין את השיר הזה
נהנית מהניחוחות הנודפים ממנו
אך מעבר לזה נשארת תוהה...
תגובות