אף פעם לא מצליחה להחליט
איך אתה יותר טעים
האם לטרוף אותך בנגיסות מורעבות
או לקלף אותך לאט לאט
ולהנות מכל פיסה שלך
כמו דילמת הוופלים שהיתה לי בילדותי
האם להפריד בין כל השכבות,
ללקק אותן אחת אחת
או לנגוס ולהנות ממסת הרכּוּת של השלם.
[ליצירה]
עוף יקר, הסנגוריה שלך לא במקומה
לשאלתך איפה הצד השני? הצד השני הוא אותו ערבי שחי גם הוא אולי על איזה גבעה, גם אם לא היו לו ממש נעורים מלבבים.
הינה ערבי ב9 בערב, כשחוזר עם משאית הזבל שלו בתלפיות לכיוון בית לחם או משהו דומה, לא חושבת שמישהו רצה לקרוא למאבטח וכ'. זה היה פשוט הנה ערבי מסוג הריקוד שנרקד שם אחר כך, שבמהלכו הניפו הרוקדים סכינים אל על (בשיר בר יוחאי) ואיש לא מחה.
לא דמגוגיה, רק הרהורים רבים שנולדו לי שם.
[ליצירה]
ממש לא ביקורת, אלא הרהור
אחד מתוך רבים שעלו לי בערב הזה. צר לי אם ה"יחפים" נשמע למישו כביקורתי. להיפך, אני אדם יחף בטבעו ולכן התלהבתי מהיחפים, אני אדם ששואף להתחברות עם האמיתי גם אם הוא חורג ממוסכמות, ולכן התלהבתי מהצבעוניות ומכל מיני דברים שנראו לי בהתחלה כהתחברות עם האמיתי שלך תוך שחרור ממוסכמות. אחר כך הם נראו לי בעצמם כמוסכמות, כאופנה,
מאמינה שעוד ייצאו מתחת ידי הרהורים נוספים מאותו ערב. רק שתבינו מאיפה זה בא. לא מביקורת, אלא היהפך, מהתלהבות ראשונית שהתחלפה לה במבט אחר.
[ליצירה]
תודה
רסיס לילה, על מילותיך. ולתוהים - האמת היא
שגם אני לא הייתי בטוחה אם ישאר לעד במחברתי, או שיש לו גם כאן מקום, ובסוף הוכרע לטובת הדור שלא ידע (עדיין) את אשתו, כפי שכתב רסיס, וגם לטובת הדור הנשוי שלפעמים נראה לו הקסם כמובן מאליו.
תגובות