אף פעם לא מצליחה להחליט
איך אתה יותר טעים
האם לטרוף אותך בנגיסות מורעבות
או לקלף אותך לאט לאט
ולהנות מכל פיסה שלך
כמו דילמת הוופלים שהיתה לי בילדותי
האם להפריד בין כל השכבות,
ללקק אותן אחת אחת
או לנגוס ולהנות ממסת הרכּוּת של השלם.
[ליצירה]
ממש לא ביקורת, אלא הרהור
אחד מתוך רבים שעלו לי בערב הזה. צר לי אם ה"יחפים" נשמע למישו כביקורתי. להיפך, אני אדם יחף בטבעו ולכן התלהבתי מהיחפים, אני אדם ששואף להתחברות עם האמיתי גם אם הוא חורג ממוסכמות, ולכן התלהבתי מהצבעוניות ומכל מיני דברים שנראו לי בהתחלה כהתחברות עם האמיתי שלך תוך שחרור ממוסכמות. אחר כך הם נראו לי בעצמם כמוסכמות, כאופנה,
מאמינה שעוד ייצאו מתחת ידי הרהורים נוספים מאותו ערב. רק שתבינו מאיפה זה בא. לא מביקורת, אלא היהפך, מהתלהבות ראשונית שהתחלפה לה במבט אחר.
[ליצירה]
דמעות כחולות
לפעמים קשה פשוט להבין כמה סבל יכול ליפול על אדם אחד
ואז אנחנו פשוט שותקים בהכנעה ומקוים בשקט שיסורי איוב ידלגו עלינו, כי אין לנו כוח לזה.
[ליצירה]
אוי יקירה
את הסוף הבנתי יותר מההתחלה. למה? כי בסוף את מספרת על אמא שלך, האמיתית, ואילו השורות הראשונות כאילו הן ציטוט מקלישאות ששמעת תמיד והאמנת שהן קיימות אצל אחרים.
אישית, שונאת שירי הלל על אמהות. אמא זה דבר יותר מורכב. מפנה אותך למשהו שכתבתי בנושא
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=9873&code=1183
תגובות