אף פעם לא מצליחה להחליט
איך אתה יותר טעים
האם לטרוף אותך בנגיסות מורעבות
או לקלף אותך לאט לאט
ולהנות מכל פיסה שלך
כמו דילמת הוופלים שהיתה לי בילדותי
האם להפריד בין כל השכבות,
ללקק אותן אחת אחת
או לנגוס ולהנות ממסת הרכּוּת של השלם.
[ליצירה]
ובכן
ידידי אורי, אמשיך בשירשור
אף שלא קיבלתי כל אישור
ממזר הפרחים כנראה רועה בשדות זרים
וגולש להנאתו בעשרות אתרים אחרים
אז למה לעשות לי עכשיו מזה סיפור
ובכלל, מה עם חופש הביטוי והדיבור?
אאחל למירב שתזכה עוד לשיר "כד קטן"
בעברית, באנגלית אמריקאית, או באפריקנס
ושהיא תוכל לעוץ לילדיה מה להתחפש ולדעת
שאין לבלבל בין תחפושות ליצן וראש הדלעת
ובין סופגניה לדונאטס ידליקו בחלון חנוכיה
בלי צורך מבולבל לרוץ שבוע קודם למשתלה...
ושגם אם היא לא תצלח כמוך לחרוז חרוזים
לפחות שתוכל לזמזם ברצף את כל הפזמונים
שהפכו והופכים את חיינו המיוחדים לעולזים
בארץ זבת חלב ודם, שאליה אתם תמיד מוזמנים...
[ליצירה]
על דמעות ואלוהים
אתך אני בדמעותיך
כאחת שראתה תינוק קטן ויפהפה מוטל ללא רוח חיים ושאלה את אותן שאלות
אני חושבת שבמצבים כאלה לא הרציונאל צריך לשלוט בשאלותיו ובתשובותיו, המספקות או הלא מספקות,
אלא פשוט הרגש, שהוא בזמנים אלו חזק מכל, צריך פשוט לבוא לידי ביטוי מלא כמו שהוא.
דמעות, בכי, לא לנסות להסביר, לא לחפש הסברים, לא לנסות להצדיק, ובטח שלא לחפש בספרים איך אני אמור להרגיש או להתמודד עם זה.
פשוט להיות.
להרגיש.
אני מאמינה שהנשמה (המקום ממנו חווים רגשות) מובילה לכיוון הנכון, אף שאנשים דתיים לפעמים פוחדים להרגיש באמת. צריכים תעודת הכשר גם לרגשות.
אם אתה מאמין שנשמתך היא חלק אלוה ממעל, אתה יכול לסמוך עליה, שהרגשות שהיא מוציאה החוצה לא בהכרח יובילו אותך למרוד.
בהצלחה בכל תהפוכותיך
ושתהיה שלם תמיד עם נשמתך.
[ליצירה]
מתוק מדבש
אה.. אמן המילים, אורי. שירך מתוק מדבש.
בקצב מתוקתק של שעון, ועם קריצה חמודה של קוקיה.
אהבתי גם את תגובתה הציורית של "מישי",
ואגב, דומני שהיה צ"ל "חכם על קטנים" ובטעות נכתב ההיפך.
[ליצירה]
אהבתי את החתונה האשדודית
(כי עד היום אני פוגשת את אותו דוד שבמקום לחתונתי הירושלמית, הגיע לאשדוד)
אבל ככה - ממש עצוב, איזה פאסימיות נישואית.
מקווה שיש גם רגעי אור ורומנטיקה שאותם לא טרחת לחלק איתנו.
תגובות