השמיעה שלי מעולם לא היתה כה מחודדת,

מעולם לא היה לי ענן שחור סמיך סבוך בבטן,

שמקשה על הנשימה הצלולה, על המחשבה הבהירה--

 

כולי- כמקשה אחת- ציפייה מרה,

שלוותי נעלמה ואיננה,

עיניי בוחנות בהיסח את הדלת

הסגורה בפניי, האטומה לדמעותיי.

 

 

***

 

אם הוא לא יתקשר עוד מעט אני אשתגע

תצטרכו לשים לי את הכותונת הלבנה הזו

עם השרוולים הקשורים

שלא אשרוט כל מי שיתקרב

 

חוץ ממנו

 

 

***

 

כל דקה שעוברת נוטעת בי אינסוף מילים ואני אוספת אותן לקטעים עצובים בשביל להעביר את הזמן והייתי מוותרת על כל שיריי תמורת מילה

אחת

בקולו.

 

אפריל 2005