השמיעה שלי מעולם לא היתה כה מחודדת,
מעולם לא היה לי ענן שחור סמיך סבוך בבטן,
שמקשה על הנשימה הצלולה, על המחשבה הבהירה--
כולי- כמקשה אחת- ציפייה מרה,
שלוותי נעלמה ואיננה,
עיניי בוחנות בהיסח את הדלת
הסגורה בפניי, האטומה לדמעותיי.
***
אם הוא לא יתקשר עוד מעט אני אשתגע
תצטרכו לשים לי את הכותונת הלבנה הזו
עם השרוולים הקשורים
שלא אשרוט כל מי שיתקרב
חוץ ממנו
***
כל דקה שעוברת נוטעת בי אינסוף מילים ואני אוספת אותן לקטעים עצובים בשביל להעביר את הזמן והייתי מוותרת על כל שיריי תמורת מילה
אחת
בקולו.
אפריל 2005
תגובות