[ליצירה]
אני חייבת להתערב כאן להגנתו של שי. בסה"כ זה שיר חמוד ושובה לב, שלא כ"כ התייחסתם אליו בפני עצמו. הוא מעיד על צורך לכתוב ולקבל פידבקים ומבטא חיבה וגאווה כלפי היצירה והנאה מכל התהליך.
ואני אומרת- אשריך.
[ליצירה]
טוב, אתה יודע, הבדידות לא באמת יכולה לנשוף בין העצמות לשרירים, זה כבר מין דימוי שכזה. וגם השרירים שמתכווצים- לא ביקשתי לתאר את התהליך הפיזיולוגי שמתרחש בעת ההליכה...
ותודה רבה על התגובה, אני חושבת ש"מהודק" זה תיאור נהדר וקולע!
[ליצירה]
נהניתי מאוד, אבל אני מפספסת כאן כמה רבדים של משמעות. מצטרפת לבקשת ההסבר...
דרך-אגב- אהבתי את "לא יראו אותנו אם נעצום עיניים" - כמו שילדים עושים (רק הגיוני למי שקורא לעצמו ילד) וגם את האירוניה ב"אל תדאג, אלוהים הלך והשאיר לנו אדמה חרוכה" ובמיוחד את הבית של "אני עומדת להתפוצץ".
keep on going.
[ליצירה]
תודה לכולכם על התגובות ועל ההשתתפות. אל דאגה- אני לא חושבת ולא מרגישה ככה בכלל. זה כנראה היה ברגע של שפל (שימו לב לתאריך...). ואני בהחלט מסכימה עם מה שכתבתם.
[ליצירה]
אוי- זה עצוב. טוב שאיכפת לך ושאתה מודע לזה, מעניין אם אתה גם מיישם בפועל...
קל לגלוש בחיים משותפים לשיגרה סתמית, האתגר הוא באמת להמשיך להגשים את הפנטזיות ביחד.
[ליצירה]
א. היא כתבה שזה נראה סגנון של בן שמנסה לחקות בת - ולא שאתה כותב כמו בת (אפילו להיפך- שרואים שאתה בן למרות ניסיונותיך להסוות זאת...), ב. אני מניחה (?) שכתבת את זה בצחוק. ובכל זאת- למה זה מעליב?! אם כבר, זו רק יכולה להיות מחמאה. לתשומת לבך.
תגובות