אני מתהלכת תלושה
מנסה למצוא מקור חמצן אחר
מלבד נשימותיך
אפריל 2006
תת הכרה נפתחת כמו מניפה
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] עולה מהיצירות שלך תחושה חזקה של עומק, אתה כנראה אדם מאוד עדין, מאוד רגיש. נהניתי מאוד לקרוא - ולחזור ולקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מסכימה. זה גם מה שאני מרגישה לגביו... [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, דקירה בלב... [ליצירה]
- [ליצירה] תשני את הכותרת! תשאירי את זה לסוף... איזה סיפור מרגש ונוגע. כל הכבוד. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכולכם על התגובות ועל ההשתתפות. אל דאגה- אני לא חושבת ולא מרגישה ככה בכלל. זה כנראה היה ברגע של שפל (שימו לב לתאריך...). ואני בהחלט מסכימה עם מה שכתבתם. [ליצירה]
- [ליצירה] מי אני שאקבע? האדום שלי באותו הרגע היה כמו שתיארתי אותו... [ליצירה]
- [ליצירה] חיים, אני אשמח לפירוש. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של דימוי! וגם הכתיבה נפלאה. לשאלתך, אכן הייתי מוותרת על ה"שלא יחשוד". ואם יורשה לי, גם על ה"תתחבא" שבסוף. לעומת זאת, החזרה על ה"מחכים" ועל ה"שולחן" ממש במקום לדעתי. בקיצור, נהניתי ותודה לכוכב. [ליצירה]
- [ליצירה] זה די עצוב לי. ושתדע שהקהל כאן מריע לך ועוד איך. [ליצירה]
- [ליצירה] כנראה שכן. א. אני לא מתיימרת להיקרא משוררת. ב. מה שחשוב לדעתי זה לא "למה התכוון המשורר" אלא מה השיר מעורר בקורא ומה הוא אומר לו. ג. אני באמת לא לגמרי זוכרת מה עבר במוחי כשכתבתי את זה לפני 6 שנים, אבל יש לי כמה רעיונות שלא זה המקום לפרטם. ד. הרבה פעמים - ובמיוחד באותה תקופה - אני כותבת בלי תכנית מסודרת ורעיון מוגדר, אלא "שופכת" משהו שעולה בי. ובדיוק בגלל זה- ר' סעיף א'. [ליצירה]
תגובות