SAD*  Poems

 

*SAD- Seasonal Affective Disorder syndrome

תסמונת הפרעה אפקטיבית עונתית, צורה של דכאון שכנראה קשורה לימים הקצרים  של הסתיו והחורף, המתאפיינים במחסור באור יום.

(מילון רפואי)

 

שירים של חורף

 

***

טבעות של מתכת

בצבעים של שלכת

חובקות את גרוני וידיי

 

שרוכים, כפתורים

בצבעים אפורים

נרכסים וקושרים זרועותיי

 

ואני נדרשת

לסגל ארשת

סבלנית, חייכנית, כמובן!

 

מנסה לשאוב

ממקור הטוב

אך נדמה לי שהוא מרוּקָן

 

כמו תינוק סומאלי מצמיד שפתותיו

לשדי אמו השדופה מרעב

מייחל לטיפת חלב אחרונה

 

כך אני אוספת עצמי לטיול בשכונה

לספוג קרני אור נדירות בעונה

זה עוזר, אך לא לזמן רב

 

לוחצת אל גופי את גופו של תינוקי הרך

שואבת את מתיקוּת חומו

ופוחדת לרוקן גם אותו

 

בחוסר עניין מקשיבה

לבני המבקש אהבה

את סחרורי הוא ודאי לא קולט

 

מַטעֵן האהבה שלי לא פועל כהלכה

חיבוקיו מגיעים בתדירות נמוכה

הסוללה שלי לא מתמלאת!

 

 

***

 

בּוֹרָחָת אֶל עַצְמִי, יוֹשֶבֶת עַל סַפְסָל

מְחַפֵּשֶׂת קְצָת שֶׁקֶט, הָחָיִים כּבֵדִים עַלָי

שׁוֹאֶלֶת מַתָּי אָחוּשׁ אֶת עַצְמִי קְלִילָה וּמְהִירָה

בְּלִי יֶלֶד עַל כְּתֵפַי, אוֹ לְפַנַי, אוֹ מִצְדַדַי,

וּבְלִי לָחוּשׁ אוֹתָם עַל כְּתֵפַי, גָּם כְּשֶפִיזִית אֵינָם.

 

מִשִׁמְשַת בֵּית הַקָּפֶה נִשְׁקָפִים לִי פָּנִים מוּכָּרוֹת

עִתּוֹתֵיהָ בְּיָדֵיהָ, לֹא דָּקוֹת סְפוּרוֹת

תָמִיד בְּגַפָּה, שֵׂיעָר שָׁטֵנִי אָרוֹך, בְּגִילִי בְּעֵרֶךְ

אוּלָי גָּם הִיא רוֹאָה עַכְשָיו אוֹתִי

בֶּטָח הַיְתָה שׂמֵחָה לְהִתְחָלֶף אִתִּי

וְהָאִם זֶה אָמוּר לְעוֹדֶד אוֹתִי

 

 

***

ועכשיו כבר חושך

צבעי השקיעה נבלעו בשחור החורפי

בבתים אחרים מדליקים עכשיו טלויזיה

או רדיו

רק לא לשמוע את דממת הבדידות המעיקה

 

ואני מסתגרת בחדרי, מחפשת קצת שקט

זו בת יענה, אני אומרת לעצמי על עצמי

מנסה לכתוב כאילו אני עם עצמי

תיכף הם ילכו מכות מעבר לדלת

יהרגו אחד את השני במכות, ואותי בצעקות

כל שעה שאני נשארת כאן

תגבה ממני מחיר בשטרות של בלגאן

האשליה הזו, היא כביש אגרה, מסתבר

והקנסות תופחים בקצב מסחרר.

 

***

הָחָמוּד הַזֶּה,

זוֹחֵל לוֹ בְּכֹל הַבַּיִת

עַכְשַיו הוּא מְטַיֵיל מִתַחַת לַשֻּלְחַן הַגָּדוֹל

שָׁם יוֹשֶבֶת לְקִידוּש לֵיל שַבָּת, כֹּל הַמִּשפחה

הַגְּדוֹלָה וְהַעֲיֵפָה

וּמִבֵּין כּל הָרַגלַיִם, הוּא מְזָהֶה אֶת הָרַגלַיִם שֶׁלִי

הַמָּתוֹק הַזֶּה

וְנִצְמָד אֲלֵיהֶן, רַק אוֹתִי רוֹצֶה, רַק בִּי תָּלוּי.

וַאֲנִי מַצְלִיחָה לַחֲנוֹק אֶת הַדְּמָעוֹת

מִי יָבִין שֶבִּשְבִילִי זוֹ מִשְקוֹלֶת-אֲסִירִים

 

 

***

חוֹרֶף

אֲפִילוּ הַמִּלָּה הַזֹּאת אֲפוֹרָה

הַ-ף כְּמוֹ מִטְרִיָּה בַּגֶּשֶם, אוֹ שֶהִיא ף כְּמוֹ צָעִיף מִתְּפָּתֵל וְכוֹבֶל

הַ"חוֹר" עוֹשֶׂה לִי קוֹר, וּבָרוּר שֶבַּצֵּירוּף הַזֶּה, יֶשׁ לָאוֹתִּיוֹת צֶבָע אָפוֹר

וְאִם אֲנָסֶה לַהפֲוֹך אוֹתוֹ, אֲקַבֵּל בַּפַּרְצוּף רּוחַ, יְרוּשַלְמִית, בְּקוֹר חוֹדֶר

מִי יָזִיז לִי אֶת הַלּוּחַ, לַדַּפִּים שֶׁבָּהֵם הָאָבִיב מַתְחִיל לְהִתעוֹרֵר

 

***

כְּשֶהַיָּמִים מִתְקָצְרִים

וְהַשַּמָּיִם מִתְקָדְרִים

הַעֲנָנִים רוֹבְצִים בְּעוֹמֶס כָּבֶד מֵעַל רָאשִׁי

הָאָפוֹר מִסְתָּנֵן דֶּרֶך חֲלוֹנִי לְתוֹךְ עֵינַי, לְתוֹךְ נַפְשִׁי

הַקּוֹר הָאָפוֹר מִסְתָּנֵן כְּעָשָן מֵחֲרִיצֵי חֲלוֹנִי

מַרְעִיל אֶת נִשְׁמָתִי

 

כְּשֶהַשָּמַיִם אֲפוֹרִים, הַתִּיקְרָה מוּנְמֵכֶת עֲלַי

חֲלָל הַבַּיִת קָטָן, הַכֹּל סוֹגֶר עֲלַי,

שַלְשְלָאוֹת כְּבֵדוֹת שֶל מְשִׂימוֹת קְשׁוּרוֹת-בְּקָצָן-הַשֵּׁנִי-לְמִשְקוֹלוֹת-שֶל-אֲנָשִׁים-אֲחֵרִים

הָאוֹשֶׁר הַקָּטָן נָם לוֹ בַּעֲרִיסָתוֹ

כְּשֶיִתעוֹרֵר יַצְלִיחַ לִגְרוֹם לִי לְחַיֵיךְ

וּלְאַמְצוֹ אֶל גּוּפִי בְּעוֹנֶג רַב

לֹא לִזְמַן רַב.