אם אני מבינה הייטב את כוונתך, אז לפעמים גם אני חשה ככה.... כשזה קורה, אני משתדלת לחשוב על חברותיי הטובות ביותר, משום שהן יודעות את כל סודותיי, ובכל זאת- הן עדיין עומדות לצידי.
זה משפט שראיתי איפשהו, שחברים טובים באמת זה אלו שיודעים עלייך הכל והם בכל זאת חברים שלך....
ליתוש.
כולנו, נראה לי.
אני תמיד מנסה לחשוב שהכיעור חיצוני לי. זה לא אני באמת, זה בא מצד הנפש הבהמית. מצד זוהמה שנדבקת בקליפת הגוף כמו זפת בים לרגליים. ומה אנחנו? טהורים. טובים. מוארים.
"אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אימי נחרו בי, שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קדר כיריעות שלמה " – שחורה מבחוץ ויפה מבפנים..
השחור הוא רק זמני ועתיד לרדת..
[ליצירה]
אם אני מבינה הייטב את כוונתך, אז לפעמים גם אני חשה ככה.... כשזה קורה, אני משתדלת לחשוב על חברותיי הטובות ביותר, משום שהן יודעות את כל סודותיי, ובכל זאת- הן עדיין עומדות לצידי.
זה משפט שראיתי איפשהו, שחברים טובים באמת זה אלו שיודעים עלייך הכל והם בכל זאת חברים שלך....
ליתוש.
[ליצירה]
כולנו, נראה לי.
אני תמיד מנסה לחשוב שהכיעור חיצוני לי. זה לא אני באמת, זה בא מצד הנפש הבהמית. מצד זוהמה שנדבקת בקליפת הגוף כמו זפת בים לרגליים. ומה אנחנו? טהורים. טובים. מוארים.
[ליצירה]
"אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אימי נחרו בי, שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קדר כיריעות שלמה " – שחורה מבחוץ ויפה מבפנים..
השחור הוא רק זמני ועתיד לרדת..
[ליצירה]
לפי המילון שפתחתי בעקבות תגובתך, זימה זו מזימה, כוונה רעה. אמנם יש למילה גם משמעויות אחרות ובמקור "שטוף בזימה" משמעו להוט אחרי מעשה זנות וניאוף, אבל נראה לי שזה לגיטימי לעשות מעין שילוב של השניים.
בכל מקרה, תודה על המחמאה (גם אם היא לא מכוונת אלי אלא לקוראים...).
[ליצירה]
איזה יופי עצוב. אני איתך, גם מחכה שייגמר כבר האפור הסגרירי הקודר המסרבל הזה.
משקולות אכן יכולות להיות מתוקות ושרשראות ברזל הופכות לפעמים להיות קלות ורצויות. אני מקווה שאת לא מפסיקה להרגיש גם את הצד החיובי שבהן.
[ליצירה]
טוב, אתה יודע, הבדידות לא באמת יכולה לנשוף בין העצמות לשרירים, זה כבר מין דימוי שכזה. וגם השרירים שמתכווצים- לא ביקשתי לתאר את התהליך הפיזיולוגי שמתרחש בעת ההליכה...
ותודה רבה על התגובה, אני חושבת ש"מהודק" זה תיאור נהדר וקולע!
[ליצירה]
אני לא הבנתי את זה ככה. לדעתי זו לא הסתערות לשם התבלטות אלא לשם התאבדות וזה הקשר לכותרת, הצינית כמובן. אני מנהיג ומוביל (למה דוגמן? אולי זה מישהו ספציפי), אבל אופס- שכחתי את הנשק, שהוא המסווה ליצר האובדני.
תגובות