א. אני לא מתיימרת להיקרא משוררת. ב. מה שחשוב לדעתי זה לא "למה התכוון המשורר" אלא מה השיר מעורר בקורא ומה הוא אומר לו. ג. אני באמת לא לגמרי זוכרת מה עבר במוחי כשכתבתי את זה לפני 6 שנים, אבל יש לי כמה רעיונות שלא זה המקום לפרטם. ד. הרבה פעמים - ובמיוחד באותה תקופה - אני כותבת בלי תכנית מסודרת ורעיון מוגדר, אלא "שופכת" משהו שעולה בי. ובדיוק בגלל זה- ר' סעיף א'.
[ליצירה]
כנראה שכן.
א. אני לא מתיימרת להיקרא משוררת. ב. מה שחשוב לדעתי זה לא "למה התכוון המשורר" אלא מה השיר מעורר בקורא ומה הוא אומר לו. ג. אני באמת לא לגמרי זוכרת מה עבר במוחי כשכתבתי את זה לפני 6 שנים, אבל יש לי כמה רעיונות שלא זה המקום לפרטם. ד. הרבה פעמים - ובמיוחד באותה תקופה - אני כותבת בלי תכנית מסודרת ורעיון מוגדר, אלא "שופכת" משהו שעולה בי. ובדיוק בגלל זה- ר' סעיף א'.
[ליצירה]
איזה יופי עצוב. אני איתך, גם מחכה שייגמר כבר האפור הסגרירי הקודר המסרבל הזה.
משקולות אכן יכולות להיות מתוקות ושרשראות ברזל הופכות לפעמים להיות קלות ורצויות. אני מקווה שאת לא מפסיקה להרגיש גם את הצד החיובי שבהן.
[ליצירה]
אני מסכימה שצריך להסתכל לה בעיניים וגם עם מה שכתבת על ההתפשטות, אבל לפעמים צריך גם להתפשט, לדעתי, וגם צריך להיות קצת סוררים. בקיצור, לא תמיד צריך (או אפשר) להלביש את הכתיבה. ותודה, דרך-אגב. (:
[ליצירה]
לשי
שאלה טובה... (:
כנראה שבאותו רגע פחות הזדהיתי איתו ויותר איתה.
אכן זה מוזר שפתאום הוא נעלם. אבל נראה לי שיש לו הדים בבית האחרון ובעצם החתולה מוצגת בניגוד - או בהשוואה - אליו (היא לא נראית מסכנה וחבולה כמוהו אבל גם היא לא מקבלת חיבה).
ולהדס-
תודה...
תגובות