לפעמים אני מכוערת.
אפאחד לא היה מסתכל עלי אם היו יודעים כמה אני מכוערת לפעמים.
ינואר 2005
תת הכרה נפתחת כמו מניפה
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אם אני מבינה הייטב את כוונתך, אז לפעמים גם אני חשה ככה.... כשזה קורה, אני משתדלת לחשוב על חברותיי הטובות ביותר, משום שהן יודעות את כל סודותיי, ובכל זאת- הן עדיין עומדות לצידי. זה משפט שראיתי איפשהו, שחברים טובים באמת זה אלו שיודעים עלייך הכל והם בכל זאת חברים שלך.... ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] כולנו, נראה לי. אני תמיד מנסה לחשוב שהכיעור חיצוני לי. זה לא אני באמת, זה בא מצד הנפש הבהמית. מצד זוהמה שנדבקת בקליפת הגוף כמו זפת בים לרגליים. ומה אנחנו? טהורים. טובים. מוארים. [ליצירה]
- [ליצירה] עומר, לא ממש הבנתי את התגובה שלך, לצערי. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי. זה טוב. סוג של חזרה לטוב, אולי..? [ליצירה]
- [ליצירה] "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אימי נחרו בי, שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קדר כיריעות שלמה " – שחורה מבחוץ ויפה מבפנים.. השחור הוא רק זמני ועתיד לרדת.. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שאסור לקבל את זה כמובן מאליו ואסור להפסיק להתבונן ולתהות, כמו בקטע הזה. ואני רוצה להאמין שאם נמשיך להטיל ספק, יהיה ביכולתנו לשנות. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מזדהה ומסכימה. ונהנת מהנקודות שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חייבת להתערב כאן להגנתו של שי. בסה"כ זה שיר חמוד ושובה לב, שלא כ"כ התייחסתם אליו בפני עצמו. הוא מעיד על צורך לכתוב ולקבל פידבקים ומבטא חיבה וגאווה כלפי היצירה והנאה מכל התהליך. ואני אומרת- אשריך. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של דימוי! וגם הכתיבה נפלאה. לשאלתך, אכן הייתי מוותרת על ה"שלא יחשוד". ואם יורשה לי, גם על ה"תתחבא" שבסוף. לעומת זאת, החזרה על ה"מחכים" ועל ה"שולחן" ממש במקום לדעתי. בקיצור, נהניתי ותודה לכוכב. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מסכימה שצריך להסתכל לה בעיניים וגם עם מה שכתבת על ההתפשטות, אבל לפעמים צריך גם להתפשט, לדעתי, וגם צריך להיות קצת סוררים. בקיצור, לא תמיד צריך (או אפשר) להלביש את הכתיבה. ותודה, דרך-אגב. (: [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אתה יודע, הבדידות לא באמת יכולה לנשוף בין העצמות לשרירים, זה כבר מין דימוי שכזה. וגם השרירים שמתכווצים- לא ביקשתי לתאר את התהליך הפיזיולוגי שמתרחש בעת ההליכה... ותודה רבה על התגובה, אני חושבת ש"מהודק" זה תיאור נהדר וקולע! [ליצירה]
- [ליצירה] כנראה שכן. א. אני לא מתיימרת להיקרא משוררת. ב. מה שחשוב לדעתי זה לא "למה התכוון המשורר" אלא מה השיר מעורר בקורא ומה הוא אומר לו. ג. אני באמת לא לגמרי זוכרת מה עבר במוחי כשכתבתי את זה לפני 6 שנים, אבל יש לי כמה רעיונות שלא זה המקום לפרטם. ד. הרבה פעמים - ובמיוחד באותה תקופה - אני כותבת בלי תכנית מסודרת ורעיון מוגדר, אלא "שופכת" משהו שעולה בי. ובדיוק בגלל זה- ר' סעיף א'. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה מאיר, אבל אני לא מרגישה ראויה למה שכתבת... וכמו שנשמת כתבה- יש כאן הרבה יוצרות טובות. אני ממש מתרגשת מהתגובה שלך, איזו מחמאה! ובקשר לכינוי- למה צורם? ולא- לא התיימרתי לשנייה להציג את עצמי כיונה וולך החדשה, רק השאלתי ממנה ביטוי יפהפה בעיניי. ואשריך שאתה מאיר ויזלטיר החדש... ולסיום- שוב תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] נהניתי מאוד, אבל אני מפספסת כאן כמה רבדים של משמעות. מצטרפת לבקשת ההסבר... דרך-אגב- אהבתי את "לא יראו אותנו אם נעצום עיניים" - כמו שילדים עושים (רק הגיוני למי שקורא לעצמו ילד) וגם את האירוניה ב"אל תדאג, אלוהים הלך והשאיר לנו אדמה חרוכה" ובמיוחד את הבית של "אני עומדת להתפוצץ". keep on going. [ליצירה]
- [ליצירה] (: [ליצירה]
תגובות