[ליצירה]
חסר לי מסר בכל הסיפור הזה... אבל אם כבר-
אם כבר יעקב והבאר אז משהו שחשבתי בדיוק. מי אמר שאין דבר כזה אהבה ממבט ראשון? שזה שייך רק לסרטים? הנה יעקב מתאהב ברחל בן רגע. במבט ראשון הוא מכיר אותה עד זיהוי אפילו של חוסר השלמות של החיבור שבינהם. "וישק יעקב לרחל וישא קולו ויבך" ואם זה בתורה סימן שגם אנחנו כאלה. לפחות בפוטנציאל.
[ליצירה]
אהממ... תודה למגיבים
סתיו ואניה - תודה. מקווה שאחזור לכתוב (הפסקה של כשנתיים. בעעע)
רדף השיג - ה'חבורה הישנה'? אחלה של שם (אנחנו בפגישות השבועיות הסודיות שלנו קוראים לזה old school, אבל גם זה שם) :-)
בקשר למה שנשימה מטהרת כתבה - אין חובה לקשור סוף להתחלה, אבל זה תמיד יוצא נחמד שעושים ככה (לדעתי) - יש למישהו רעיון איך אפשר כאן?
בעז - המטרה לא היתה בדיוק מסר, אלא יותר תשובה ל"איך זה שהסבירו לברנש למה לא גוללים את האבן ופסוק אחר כך הוא גולל אותה - וזה עובר לו די בשקט?". על הקטע עם יעקב ורחל... לא'דע, התלבטתי האם להכניס את זה לעסק וקצת הפריע לי (לפחות עכשיו) לעשות את ההאנשה הזו בקטע הרומנטי\בינו-בינה לאחד מהאבות (אולי זו הסיבה שיעקב לא דיבר כל הסיפור...).
[ליצירה]
רק בגלל שהבטחתי
אבל גם בגלל שזה באמת סיפור מיוחד, רווי בכל האמונות, תפלות או לא, שיש לנו על בריאת העולם.
כתוב בצורה סיפורית, אולי אפילו מעט ילדותית, אבל מאיר את כל סיפור בריאת העולם באור שונה לגמרי.
רק לדמיין את בורא העולם בתור ילד קטן ותחמן.. ובכלל את החיים שלנו כתוצאה מזה בתור קוריוז..
חביב ביותר!!
[ליצירה]
חחח... ענק!
והזוי לחלוטין :-)
אהבתי וצחקתי :-)
אגב, אולי ערוגה וחתלתול התכוונו לטרחנות מסביב לתיאטרליות של האמא והכסא, או לחלקי המחשב הנישא, או אולי לבדיחה עם החרדל משומה. בכולופן, זה מה שצרם לי, אבל בהחלט הרוב פה ענק לגמרי!
[ליצירה]
אסתר וקצתחרת
אז מה שנעלם זה האנשים ששמים לב שיש הרבה אנשים ששמים לב למה שנעלם?
אה, ותמונה יפה. יפה מאד.
הזכירה לי את שלולית החורף בנתניה - נוסטלגיה שנעלמת כל שנה, וחוזרת (ומקווה שבע"ה תמשיך לחזור) כל שנה.
[ליצירה]
איום ונורא
הכל.. הביצוע, המילים, הרעיון ואיך שהוא הונח..
בקיצר - סיפור פואנטה מעולה..
סירנו - מרגיש ממש איום ונורא
נ.ב.
זו רק תגובה, היא לא חייבת להיות יותר טובה מהמקור
[ליצירה]
רעיון נחמד...
אהבתי בעיקר את ה"נו טוב, אתם יכולים להאמין בטוב ליבם העתידי של הנמרים. אני מעדיפה להאמין בבני אדם" - משפט משובח.
ולהאמין בבן אדם? אני חושב שכשעושים את זה מתוך אמת (ולא פתיות של 'תביאו מישהו שאני אאמין לו') - אין הרבה דברים גדולים מזה..
[ליצירה]
[ליצירה]
בהחלט..
"ללמוד לעוף נגד כיוון הגעגועים" הוא בהחלט משפט משובח. משפט כזה שביכולתו להחיות ישני עפר (לנון זצ"ל..)
ויותר ברצינות.. - אולי כדאי ליצור קישור בין שלושת הקטעים...
[ליצירה]
שנון ומוצלח...
(חוץ מהניטפוק הנכון על חוקי הנבדל והצורך במסירה...)
ולמי ששאל, לעניות דעתי כוונת המשורר היתה על קורות עם ישראל ממלחמת ששת הימים (דקה 67) ועד ימינו אנו - ה"חלוץ הימני" דהר קדימה ופתאום גילה שהוא נמצא לבדו והשופט מרים את הדגל לנבדל - מה שלא היה קורה אם שאר השחקנים (עם ישראל?) היו פורצים איתו קדימה.
אגב - אישית, במקרה כזה (ואם נאמר שמדובר באו"ם כשופט) צריך לדעתי לזרוק חצץ על כבוד השופט (לא בלוקים. הם נגמרו במשחק מול שוודיה) ולפתוח בקריאות "השופט....".
[ליצירה]
כמסר - ממש לא אהבתי...
כפי שהעירו לפני כן: לקחת תמונה שאמורה לסמל את ה'למרות הכל' והפכת אותה לחזון פורענות בוטה.
אגב, איך באמת עשית את זה? :-)
[ליצירה]
עוד אחד לעולם דרקוני האגדות? :-)
אה, ויש בעיות משקל עצבניות פה ושם.
אגב, את חלקם אפשר לפתור בקלות... (למשל : נודע אך בלבלוב הפרחים בַירוק - אני חושב שבשביל המשקל עדיף פשוט להוריד את "אך"...)