בס"ד יום שישי כב' אלול התשס"ב סיפורה של מגבת "נמכר! לאדון עם הטורבן בצבע בז' בשורה הראשונה!", דפיקת הפטיש הקפיצה מחדש את יוסי ברנשטיין, המכירה הזו יגעה אותו ומתחה את עצביו לגבולות שלא שיער שיכולים להימתח, לאחר הטיסה המעייפת מישראל והשהות הארוכה הזו מה שהיה חסר לו זה מוכר אנגלי שחושב שהוא באחד בתי התיאטרון הגדולים של לונדון, אחרי הכל, הוא לא הגיע בשביל האווירה, לא בשביל הקהל ולא בשביל כל דבר אחר.. הוא הגיע רק לפריט אחד ויחיד.. הפריט שעמדו כעת למכור.. "וכעת.. הפריט הבא הוא פריט יקר ערך, פריט שלדעת רבים נחשב כמעט קדוש.. גבירותי ורבותי.. לפניכם פרושה לה..." המוכר שהה קצת להגביר את המתח ולאחר שניה הוסיף בפאתוס "המגבת של דאגלס אדאמס!", רחש החל בקהל הנרגש שהחל למלמל זה עם זה בצורה לא אופיינית לציבור אנגלי קריר. המוכר – מרוצה מן הדראמה הקטנה שחולל – המשיך בפרטים : "כן כן רבותי, זו המגבת המפורסמת של דאגלס אדאמס – מספרים שעליה חשב כשכתב את הסאגה המדהימה של 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, המגבת נראית כ..." יוסי כבר ידע את כל הפרטים השוליים האלה, אך בנוסף לכך הוא ידע דבר אחד קריטי שאף אחד אחר בעולם כולו לא ידע. בשבועות האחרונים לחייו של דאגלס אדאמס, בילה יוסי את רוב זמנו בהתכתבות עם הסופר האנגלי המבוגר שנקשר לישראלי הצעיר והכשרוני, וכך גילה יוסי כמה פרטים אישיים שאף אחד לא ידע עליו.. ובין השאר את סוד הצלחתו. "זו המגבת שלי" כתב אדאמס בערב סגרירי לונדוני אחד – כמה ערבים לפני שמת, "מגבת הרחצה שלי, היא נותנת לי את כל ההשראה". "אתה מתכוון לרעיון שכתבת על כל השימושים שטרמפיסט יכול לעשות במגבת?" ניסה יוסי להבין "אתה לא מבין!!" כתב אדאמס בכעס, "המגבת הארורה אחראית לכל הרעיונות שמופיעים בסיפור הזה! כל הרעיונות, הדמויות, שזירת ההומור בתוך העלילה ומסביבה.. הכל היא עשתה.. הכל עלה לי בראש כשהייתי מעוטף בה, היה זה כאילו היא הסופרת ולא אני!! .. .. אבל את הכתיבה אני עשיתי!" ניסה להוסיף לאחר כמה שורות בהומור קלוש מעורב בהגנה עצמית עלובה.. לאחר שהשורה הראשונה בוידוי זה נכתבה, היה קל לסופר הזקן (הוא היה בן 49, אבל בשביל צעיר בן עשרים וחמש זה נראה זקן כמעט כמו הורה) להמשיך בסיפורו.. – "מצאתי אותה יום אחד לפני כ24 וחצי שנים על פתח ביתי, היא נשענה על הדלת כאילו היא מתדפקת ורוצה לשתף אותי במשהו.. כן, זה לא נראה כאילו מישהו זרק\הניח אותה, אלא כאילו היא הגיעה לשם בכוחות עצמה.. מי יודע.. אולי היא מגבת ווגונית נסתרת..".. "האם אני שומע חמשת אלפים?" קולו של המוכר העיר את יוסי מהרהוריו והזכיר לו כי רצוי שיעלה הצעה.. יוסי התנער ונכנס כל כולו לתוך קרב ההצעות האכזרי.. לאחר רבע שעה בה נערכה תחרות לא קלה עם הגברת הצעירה בעלת כובע הנוצות בשורה השניה ממול (כן.. ההיא שיושבת ליד בעלה - הג'נטלמן הקשיש עם הכובע הקטן) הוא הצליח לנצח אותה.. בעיקר בגלל קור רוחו.. אבל גם איש הביטחון - שקיבל סכום מכובד כדי שיבלבל אותה - די עזר לכל הקניה.. (משפט כמו "גבירתי אה.. ג'נטלמן צעיר ויפה מחכה לך בחוץ וטוען כי הוא.. אה.. המאהב שלך.." יכול לבלבל כל אחת, במיוחד כשהוא נאמר ליד בעלך הזקן והעשיר), וכך יצא שבסוף הערב יצא לו יוסי עני בכל חסכונותיו, אך עשיר יותר במגבת... הוא פנה לדירה הזולה ששכר והישר נכנס לחדר הכתיבה שלו.. (לא שהיו לו כל כך הרבה חדרים.. - למען האמת היו לו שלושה.. המטבח, הסלון וחדר השינה, אך מכיוון שהוא ישן בד"כ בסלון, הפך יוסי את חדר השינה לחדר כתיבה), ושם - בחדר הכתיבה - התעטף בדחילו ורחימו במגבת המפורסמת.. לאחר כמה שניות בהם רצו עשרות מחשבות בראשו - העיקריות בהן היו "האנגלי האדיוט עבד עלי" - החל להרגיש את דמו מפעפע והתרגשות עולה בכל איבריו.. 'וואו' חשב, 'זו התרגשות כמו.. כמו התרגשות שתתקוף את מחלקת ההנדסה של הווגונים כשיחליטו לפתוח אוטוסטרדה ממאדים למאדים.. - הם החליטו שממקום אחד לשני יש יותר מדי אוטוסטרדות ולכן כדאי להיות מקוריים ולבנות אוטוסטרדה מאותו מקום לאותו מקום... ואז כשהם עושים את זה...' לאחר עשרים וארבע וחצי שנים "קול ישראל מירושלים שלום רב. השעה שתיים והרי החדשות מפי יהונתן חזקיה. אלפים מכל רחבי העולם הגיעו להלוויתו של הסופר הידוע יוסף ברנשטיין שנערכה הבוקר בהר המנוחות בירושלים. ברנשטיין התפרסם בסדרת ספריו רבי המכר 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה – ההמשך' וספריו על פי מבקרי ספרות רבים, משתווים – אם לא עולים – על הסדרה המקורית שנכתבה על ידי הסופר האנגלי דאגלס אדאמס. מעריציו מכל רחבי העולם הוכו בתדהמה לשמע מותו – ברנשטיין נפטר בגיל 49 בלבד, ערירי ללא קרוב משפחה ידוע..." לאחר חודשיים "וואו, אז זו הדירה של יוסף ברנשטיין המפורסם".. מלמל לעצמו חזי כשנכנס לתוך הדירה הזו עם הוריו. "אז, מה אתה אומר, בן?" שאל אותו אביו שהחזיק חזה מנופח מהרגע בו יצאו מהבית "הדירה הזו כולה שלך – עם כל החפצים והכל - רק תאמר.. אני מוכן לקנות אותה בשבילך, הכל מתנה לכבוד יום הולדתך העשרים וחמש" "אה.. אבא, הדירה באמת נחמדה, וזה יהיה נחמד מאד.. בעיקר בגלל שאני אוהב לכתוב מד"ב וזה.. , אבל.. אתה לא חושב שזה קצת.. זקן מדי? אחרי הכל.. אלו רהיטים וציוד של בן 49.." "מה זקן בארבעים ותשע" שאל האב (בן החמישים) בנימה גוברת של חוסר שביעות רצון "ובכלל.. דבר ראשון - אתה יכול לרהט מחדש את החדר, ודבר שני – תראה, יש כאן הרבה דברים נחמדים מאד.. קח למשל את כלי הרחצה שם בצד.. מה רע בהם? אלו דוגמאות יפות ומקוריות אם תשאל אותי" "מממ.. המגבת הזו באמת.. מדברת אלי.." הסוף.