בס"ד

האיש שידע יותר מדי

אפריים גריינמן היה אדם רגיל לחלוטין.
טוב, לפחות עד אתמול, כשתאונת דרכים קשה שעירבה משאית בטון מלאה חלבה, צוות צילום לסרט "שיער2" ומורה למולדת בשם ציפורה אדלשטיין שינתה את כל זה.

"ז´ורז´ט!" הצעקה נשמעה בכל מחלקת ´טיפול נמרץ מוגזמתי´, "איפה הקולפן שביקשתי? אף פעם אין כאן קולפן!"
הצועק היה דוקטור כהן ששימש זמנית כראש המחלקה המוגזמתית. הוא עמד לצאת עם אחת האחיות לקורס הבישול השבועי שלו, אותו לקח מאז שבנו החל לדרוש ארוחות מזינות, והוא ידע שכאשר ילד בן שתים עשרה מבקש ארוחות מזינות, המצב בהחלט חמור. תוכניותיו נאלצו להתבטל ברגע בו הגיעה האלונקה עם אפריים, שלווה על ידי אמו.
"גברת גריינמן," פנה הדוקטור לאמו של אפריים המודאגת כשסיים את בדיקתו "אני חושב שבנך סובל מציבונת-זאגרב מתקדמת"
"ציבונת מה?!" פייגע גריינמן צנחה בתיאטרליות על הכסא.
"ציבונת-זאגרב, זו תופעה יחודית לשפעת..." הסביר, ולפני שהאם הספיקה להיאנח ברווחה ולהעיר משהו על מרק עוף טוב, הוסיף הדוקטור "זו תופעה יחודית לשפעת שמאפיינת סובלי תאונה ממשאית-בטון-מלאה-חלבה-צוות-צילום-לסרט-שיער2-ומורה-למולדת-בשם-ציפורה-אדלשטיין. לצערי מצבו קשה".
האם התרסקה בתיאטרליות על הכסא. היה זה למזלה כסא שעוצב במיוחד לבתי חולים כך שהיה ניתן להתרסק, לצנוח ולהשתפך על אותו כסא אפילו בלי לקום ממנו, כל עוד - כמובן - שעושים זאת בתיאטרליות. למעשה, השמועות מספרות על אם תיאטרלית במיוחד שהצליחה לערוך מסלול סקי תיאטרלי שלם על כסא-בית-חולים תוך כדי הפרחת אנחות לכל גולש ושב בהרי האלפים.
דוקטור כהן, שריכוזו די עורער למראה הפירוט המוזר על כסא בית החולים, ניסה להתרכז במקרה דידן "אז, מה שעמדתי לומר לפני שהופרעתי", העיף מבט מאשים בכסא, שהצטנף בתיאטרליות מאחורי גופה העב של גברת גריינמן, "היה שיש רק תרופה אחת שידועה למדע כדי לרפא מקרה קשה שכזה של ציבונת-זאגרב", "ומהי?" תהתה האם.
"אנחנו צריכים לחבר אותו לאינטרנט".

מהר, יש כעת כשתי דקות של הבעות תיאטרליות שהרופא, האם והכסא עושים לסירוגין. בזמן הזה אוכל להסביר לכם, הקוראים, מה הבעיה האמיתית בציבונת זאגרב מתקדמת.

ראשית, נתאר את המקרה דידן :
דמיינו יום בהיר עם שמש כחולה ושמיים צהובים - הימים שכולנו מקווים אליהם למרות שברור במאתיים חמישים ושבעה אחוזים מדוייקים שמשהו לא-צפוי-עד-כדי-מחריד יקרה.
אפריים ´גאסטון´ גריינמן, טיפוס ביתי, רואה חשבון אפרורי במקצועו ומומחה להכנת לביבות, צועד לאורך ה"שאנז אליזה" בפאריס בעצימת עיניים ומנסה לשדרג את הריקודים של ´מפצח האגוזים´. הכיאוס שטמון בסצנה הזו מביא את הטבע כולו להתאכזר אליו, ולא ב"קישטה" מתאכזר-כלב רגיל.
כאן מגיע התפקיד של משאית הבטון מלאת החלבה וצוות הצילום של שיער2 - העולם מעולם לא חזה דבר קטלני יותר מגוש עצום ודביק מלא בשערות מחזמריות.
עכשיו, בדבר כזה הרפואה דווקא יודעת לטפל בקלות. כל מה שנותר לעשות הוא לקבוע את מות המסכן ולהשאיר לקברן ולהקת תולעים בשם "הקרניבורים" לטפל בשאר.
כן, המקרה שלנו לא יהיה כזה פשוט כי כאן מתערבת המורה ציפורה אדלשטיין לתוך קוקטיל הבלאדי-מרי שלנו וככל מורה למולדת, הכיאוס הטמון בה פשוט מכריח את ההיפך הגמור, מה שמציל את מיודענו ממוות גופני מזוויע.
בנקודה זו בדיוק אנחנו נכנסים לתיקו מכסיקני מאד שברירי : הגוף ניצל, אבל המוח שחווה את הזוועה המחרידה והדביקה הזו לא מסוגל לחזור ולתפקד כהרגלו ולכן הוא מחליט לשחק אותה עמיר פרץ ולצאת לשביתה.
סיימנו? כמעט.
את רוב המקרים המערבים שפעת ציבונת-זאגרב, הרופאים פותרים בקלות על ידי קביעת מותו של האומלל ושכנוע המסכן שהוא למעשה באמת מת ולהתראות בגלגול הבא.
במקרה שלנו פייגע גריינמן הגיעה מוקדם מדי - היא עבדה באזור בית החולים כמתאבקת קוסמטיקאית והגיעה ל´טיפול נמרץ´ כשתי דקות וחצי אחרי אפריים, דבר שגרם לרופא לאבד את שיווי המשקל הרפואי המינימלי הדרוש לשכנוע סופני.
כאן מצאנו את השלישיה באותו תיקו מכסיקני עדין, כשהרופא נאלץ לגשת לברירה האחרונה - ניעור מוחו של אפריים בצורה אינטנסיבית על ידי חיבורו לאינטרנט ושפשופו במידע אינסופי.

נמשיך.

את אווירת ה´בימה´ שהשתררה באותו חדר היה ניתן לחתוך עם "קאט", למרבה הצער אף אחד לא עשה זאת.
גברת גריינמן חתמה על כל הטפסים והצהירה בכך שהיא לוקחת אחריות מלאה על אפריים גריינמן, מוחו, ניתוחו, נזקים לא סבירים ו"שאנסי" - הפודל האפריקאי של דוקטור ז´ילבר כהן.
הדוקטור, שהיה מרוצה לחלוטין מכך שהצליח סוף סוף להפטר מהפודל האפריקאי של גרושתו, ניגש בחיוך למלאכה.
לאחר שהאחות ז´ורז´ט סיימה בהזלפת החרדל למוחו של אפריים דרך אוזנו הימנית (חרדל ידוע כמוליך אינטרנטי טוב מאד), הוציא הדוקטור את הכבלים ממכונית הפיאט הקטנה שלו וניגש לחיבור עצמו.
הוא שלף את את מזוודת המחשב הנישא שבית החולים העניק לכל אחד מראשי המחלקה, חיבר אותו למזוודה בה שכן המסך הנייד, הוסיף את המקלדת הנישאת מהמזוודה השלישית וקינח בכבלי הפיאט, אותם ליפף מסביב למקלדת.
את שלושת הקצוות הנותרים כמעט חיבר לעינו של אפריים, ואז כשנזכר שהוא רואה חשבון, חיבר אותם לאפו "רואי חשבון לא רואים טוב במיוחד" הסביר לגברת גריינמן המתייפחת.
הוא הדליק את המחשב והפעיל את תוכנת שיתוף הקבצים "קאזה". "דוקטור? מה אתה עושה?" שאלה פייגע.
"אני מתחבר לתוכנת שיתוף הקבצים כדי להעלות את תודעתו של בנך לאינטרנט." אמר בעודו מתחבר לרשת, "אני אעלה אותו לכמה שניות ואוריד במהירות".
התוכנה הראתה לו כי הוא מחובר.
לפתע המסך התמלא בהבהובים ושמות "הו לא" מלמל הדוקטור "שכחתי לבטל את הגבלת ההעלאה". הוא לחץ במהירות על ´התנתק´ אך זה היה כבר מאוחר מדי.
"מה קרה? מה עשיתם לבן שלי??" זנקה פייגע מכסאה התיאטרלי.
"גברת גריינמן," גמגם הדוקטור, מנסה להשתלט על המתרחש, "התוכנה מראה כי חמשה משתתפים העתיקו אליהם את בנך"
"מה?! איפה? מיהם?" גנחה אמו המודאגת של אפריים בעודה מתבוננת חליפות במסך ובגופת בנה.
"תן לי לבדוק" ז´ורז´ט דחפה את הדוקטור חסר האונים וליהטטה במקלדת "שלושה מתוכם נמצאים כאן בארץ, אחד באיראן והחמישי בזנזיבר" ירתה כעבור שתי שניות.
"אני רוצה אותו בחזרה, שומעת?" צעקה האם.
"רגע, חלק מהתודעה שלו עזב אותם והוא ממשיך הלאה" היא הפעילת תוכנת מעקב ויצאה למרדף "עוד כשלושים העתיקו אותו מכל אחד מהם. נקווה שלא יעבור את הגבלת האחד נקודה שתיים מגה-בייט" סיננה לדוקטור.
"מה זה אומר? המשיכה לזעוק האם בחוסר הבנה.
דוקטור כהן והאחות החליפו כמה מבטים וסימוני עיניים לכמה שניות. לאחר הנדת ראש החלטית מצד האחות, נאנח הדוקטור והסביר "התודעה לא מורכבת אך ורק ממידע, יש מעין דבק שמחבר את המידע והופך אותו ללתודעה, את יכולה לקרוא לדבק הזה ´נשמה´. עכשיו, הבעיה בדבק הזה זה שמשום מה הוא מחזיק ביחד רק כמות מינימלית של 1.2 מגה בייט. כשיש פחות מידע מ1.2 מ"ב, הדבק נעלם והמידע הופך לסתם ג´יבריש חסר תועלת בעל שרידים אורגניים. למרבה הצער, תוכנות אנטי-וירוס מזהות דברים כאלה כחטיפים טעימים, אבל אל דאגה...".
"דוקטור!" קטעה אותו ז´ורז´ט "תראה את זה. חלקי התודעה שלו התחברו מעצמם והם מעתיקים את עצמם הלאה".
"מה? איך זה יתכן?" תמה הרופא.
"הוא תמיד לא היה מפוזר" ענתה פייגע בעיניים חולמניות.
כעבור כרבע שעה שכללה מרדף בכל רחבי הגלובוס ופעם אחת אף בלווין מחוצה לו ז´ורז´ט הרימה צעקה "אני רואה אותו, הוא... הוא נעצר עכשיו באתר המקומי של אי-ביי, אני חושבת שהוא מנסה לעזור לנו"
הדוקטור הופתע "מה הוא עושה שם ואיך הוא עושה את זה?" שאל.
"אני לא יודעת בדיוק איך ואיפה, אבל הוא ריכז את התודעה שלו בתחביבו הגדול ביותר ושלח אותו לכאן. רגע, מה תחביבו הגדול ביותר?" שאלה האחות את פייגע
"לביבות" ענתה פייגע תוהה, בדיוק ברגע בו נפתחה הדלת.
שלושתם בהו בתפוח אדמה ענקי בגובה שתים וחצי מטר, מהסוג המוזר שניתן למצוא רק אם אתה מחפש ממש טוב באינטרנט ומשיג משלוח נדיר ומהיר במיוחד.
"את רואה?" מלמל דוקטור כהן לז´ורז´ט, "בשביל זה אנחנו צריכים קולפן".