בס"ד המלאך השומר שלי הוא הגיע אלי כמו מתנה משמים, בדיוק כשהתחלתי להרגיש את הבדידות פושה בכל גופי זורמת לה בכל אברי ומחלחלת עמוק לתוך לבי, היה נדמה לי כאילו אני קורעת את לב השמים בצעקות לעזרה ואף אחד לא שם לב. נכון.. אמא שלי באמת שאלה אותי כמה פעמים מה אני רוצה, אבל.. כאילו אני יכולה לפתח איתה שיחה.. מעולם לא יכולתי וכנראה לעולם לא אוכל! אבא שלי? הוא משהו אחר לגמרי.. הוא אוהב אותי - זה ברור, אבל רק כשלא צריך להשקיע, ברגע הראשון שאני צריכה משהו, אני ישר הופכת ל"בת של אמא שלך" - אותו כינוי שנוא שאומר בעצם ש"אני לא יודע איך מתעסקים עם בנות בגיל הזה" כאילו מישהו יודע.. כך החיים המשיכו להיות מלווים בבדידות איומה מלווה בהרגשה כל כך חזקה של כאב שגרם לי לחשוב כאילו כל הפנים שלי התעוותו לגמרי מרוב בכי וצעקות. עד שהוא הגיע. היה זה ערב חמישי אחד, ההורים שלי יצאו למסעדה - הם עושים את זה מדי חודש באחד מימי חמישי, מנסים ליישב את ההדורים ביניהם, כמה דקות לאחר שהם יצאו, הוא נכנס לחדרי. הוא היה צעיר, אך בנוי טוב. הוא קרב אלי הביט בי בעיניו הבורקות ואחז בי בצורה כל כך הדוקה שחשבתי שהלב שלי עומד לצאת ממקומו, לא חשבתי לרגע איך וברשות מי הוא נכנס לבית. הוא המשיך לאחוז בי, חדר במבטו עמוק לתוך עיני ולחש "את כל כך חמודה".. חמודה? חמודה???? אבל לפני שהספקתי למחות, הוא ליטף באצבעו את לחיי, ליטוף כל כך עדין שהשתיק אותי במהירות וגרם לי לתת לו לקרוא לי אפילו עוד פעמיים חמודה, טוב.. אולי רק פעם אחת.. הוא לחש לי באוזן דברים שגרמו לי לצחקק בעדינות, ולהביט בו במבט מעריץ, מבט שאומר .. והוא קלט את המבט הזה. במהירות הוא הניח יד אחת מתחת לגבי והרים אותי סוחט ממני קריאת תדהמה מופתעת - 'מה הוא רוצה לעשות עכשיו?' הוא פנה לעבר הדלת לוחש לי מילות חיבה ושם ראיתי בתדהמה את הורי!! הם עמדו ליד הדלת וראו כיצד הוא מחזיק אותי!! הייתי המומה שלא פלטתי אפילו גרגור קטנטן.. אך הוא בצורה מאד מוזרה לא נראה נבוך, הוא פנה אליהם ואמר את המילים שסיימו את הכל "אל תדאגי גברת כהן, אנחנו מסתדרים מצויין!, אז.. אתם חוזרים עד אחת עשרה?" אוף! עוד אחד!! אתם תראו כשאני אהיה בת שנתיים אני אלמד אותם שאני לא צריכה בייביסיטר!