[ליצירה]
איך, איך לא ראיתי את זה עד עכשיו?!
ולמה לא מגיבים לזה יותר??
סיפור מעולה, חייך אותי (פועל חדש? מותר לי.) לאורך כולו. גם השם של הסיפור, גם הדמויות (קראת את 'קורוליין' של ניל גאיימן? כי החתול שלך די מזכיר את החתול ששם, רק קצת פחות... 'יודע'.. בכולופן כדאי לך לקרוא את זה) ובכלל - הכל.
[ליצירה]
תודה למגיבים
חתלתול - האמת היא שהסיפור נכתב בדיוק מסיבות הפוכות... :-)
חשבתי לעצמי "למה אף אחד לא מבקש ב'מציאות' אין-סוף משאלות כמו כל ילד ממוצע?"
משם הסיפור המשיך.
אלדד - התקפת הג'ינים הזו אינה כל כך התקפה - את הסיפור עם יקותיאל (שעדיין לא מוצא חן בעיני, אגב) כתבתי בסביבות ראש השנה.
כוכב - אתה צודק. יתכן שזו משאלה כפולה.
מצד שני - יתכן שלא (כי זה תיאור מציאות אחת גדולה), ושנינו לא קיבלנו בנושא הזה הרצאה של עשרים דקות מג'יני... :-)
[ליצירה]
כמסר - ממש לא אהבתי...
כפי שהעירו לפני כן: לקחת תמונה שאמורה לסמל את ה'למרות הכל' והפכת אותה לחזון פורענות בוטה.
אגב, איך באמת עשית את זה? :-)
[ליצירה]
בהחלט..
"ללמוד לעוף נגד כיוון הגעגועים" הוא בהחלט משפט משובח. משפט כזה שביכולתו להחיות ישני עפר (לנון זצ"ל..)
ויותר ברצינות.. - אולי כדאי ליצור קישור בין שלושת הקטעים...
[ליצירה]
בואי בשלום
בואי בשלום, זו היתה הבעיה :-)
בסופו של דבר גיליתי שמבין כל קוראי האינט' רק אחת הגיבה (במקום אחר) וכתבה שהיא מחבבת סגנון אדם-ברוך שכזה.
זו היתה הנקודה בה חשבתי שחייבים להסביר אחרת השיר הזה יעצר באדם ברוך - שזה אחלה של מקום אולי, אבל לא המקום של השיר הזה.
טובי - שתוהה איפה המקום שלו עצמו, נו.. נחכה למחר ונראה אי"ה..
[ליצירה]
כתוב טוב
אבל.. לא'דע.. הרגשתי כאילו אין לו 'סיום'... צריך איזה גראנד פינאלה לדבר כזה גדול ומרשים, וההרגשה שלי (שוב, הרגשה, יתכן שזה סתם תלוי בכלום ועומד על שומדבר) אומרת שצריך משהו יותר מזה.
תגובות