[ליצירה]
איך מורגן אמרה?
"מקסים לחתולין" :-)
כי זה יכול לעצבן ת'חתול ועדיין להקסים אותו...
מה שמוזר (לדעתי בכולופן) זה שמה שתפס אותי היה דווקא 'ולשיר את המנגינה הזאת'... - בקריאה הראשונה זה רופרף הלאה, אבל תפס אותי ממש חזק בקריאה השניה.
(אה, והערונת : "אדמה רטובה מהגשם" - "אי אפשר להבחין בין..." - נראה שצריך משפט\מילת קישור בין שני החלקים האלה...
[ליצירה]
אולי זה הקטע.. ועדיין...
אם הוא יתפקע אז הוא יחיש את פעימותיו? זה לא אמור להיות הפוך?
וה"אז אדיש" שבסוף סוגר את זה כמו שצריך, אהפתיותו.
אה, והוא מזכיר לי משהו בצורה מחרידה ואני לא מצליח לשים על זה את האצבע.. יש'ך רעיון?
[ליצירה]
לציבור הקוראים
בקשר לסיפור - זה סיפור די ישן, ופשוט שכחתי להעלות אותו לכאן..
לאחר קריאת הסיפור "דרקון" הערתי שהוא די דומה לסיפור הזה, ורק לאחר שהכותב העיר לי שלא מצא אותו שמתי לב שבאמת לא העליתי אותו על מגש היצירה...
אז.. הנהוא.
[ליצירה]
איזה חמוד :-)
טוב.. אני אישית אמור להיות נגד השיר - שמואל הרי הולך על שן, לא על תבעיון בעיו.. :)
אגב, זוכר את הג'אז שחיברת על "השור, הבור והמבעה"? :)
אחחח... היו ימים...
[ליצירה]
משובח ביותר
(איזו מילה מצאתי לעצמי.. משובח..)
סגנון טוב מאד, אהבתי את ההגדרה "ערימה"..
ו.. בקשר לתוכן והרעיון - בדיוק היום חשבתי על זה, שההבדל בין רוב אלו שנמצאים בתוך הנורמה למחוץ לנורמה זה לא כמות אדישות בנוגע לנורמה, אלא סוג הענין : האם יהיה ענין מוגזם בכך שנמצאים בתוך או מחוץ לנורמה...
[ליצירה]
שנון ומוצלח...
(חוץ מהניטפוק הנכון על חוקי הנבדל והצורך במסירה...)
ולמי ששאל, לעניות דעתי כוונת המשורר היתה על קורות עם ישראל ממלחמת ששת הימים (דקה 67) ועד ימינו אנו - ה"חלוץ הימני" דהר קדימה ופתאום גילה שהוא נמצא לבדו והשופט מרים את הדגל לנבדל - מה שלא היה קורה אם שאר השחקנים (עם ישראל?) היו פורצים איתו קדימה.
אגב - אישית, במקרה כזה (ואם נאמר שמדובר באו"ם כשופט) צריך לדעתי לזרוק חצץ על כבוד השופט (לא בלוקים. הם נגמרו במשחק מול שוודיה) ולפתוח בקריאות "השופט....".
תגובות