[ליצירה]
ואיי!
זה הזכיר לי סיפור של אסתר שטרן על ילדה בת 10, מומלץ. (לא, זה לא סרט.. בינתיים.)
ואני חושב כמו הגישה השניה של החתלתול - עדיף להשאיר אותו כך ולא להמיר עוצמה באורך.
[ליצירה]
יפה מאד
מאד מתאים לשם הקטגוריה - הרהור.
מזכיר לי את תחילת הסרט "אדפטיישן" - ההרהורים בהתחלה של "צ'רלי קאופמן", מומלץ לראות - אחד הקטעים הבודדים שהצליחו כמעט ללכוד את ה'הרהור'
[ליצירה]
ובכן..
אלעד - אני לקראת סיום אותו פרק חיים קשה בו אתה דן בהוה אמינא של המפקד, או ברצונותיו של אבינו שבשמיר ובאלף.
זורע בדמעה - לוממש, אני בשריון, כך שהצעירות הקשה נטחנת ללא עזרת עוד בינישים (למען האמת, אני הביניש היחיד במוצב..), בנוסף - כווולם יודעים שלמרות ש"צריך" לומר "אמרי שנית" כולם אומרים "חזרי שנית" ומכיוון שהסיפור הסתיים כאן, קצת קשה לסגור אותו ב"עבור".
רדף השיג - ראית מה זה? הזכרתי אותך כאן אפילו בלי להכיר אותך!! מוזר, הא? בכולופן - זה היתרון בכלי נשק פרמיטיבים - לא צריך לתאם כוונות..
[ליצירה]
כמסר - ממש לא אהבתי...
כפי שהעירו לפני כן: לקחת תמונה שאמורה לסמל את ה'למרות הכל' והפכת אותה לחזון פורענות בוטה.
אגב, איך באמת עשית את זה? :-)
[ליצירה]
חביב פלוס :-)
כמובן, גם אני חושב שצריך לשנות 'ארוך' ל"נשק ארוך" וכו'.. (זה גם יסביר וגם יוריד את הגרשיים המציקים האלה מכל המקומות...)
אגב, מי מתנדב לעשות קטע צבאי על חנוכה? :-) (זה מה שחשבתי בהתחלה שאני עומד לקרוא, משום מה..)
הצעה לרעיון אפשרי :
ראינו את ה'כבד' מתקרב אלינו, שלושת חיילי האוייב שעל גבי ה'כבד' נראו מאושרים מעוצמת הנשק שלהם ועמדו לתת פקודה דמוי 'דרוס את החי"ר שעל היעד', אלא שאז פרץ סרן אלעזר חשמונא והסתער לבדו על הכבד....
[ליצירה]
מגן יקירי..
מה שנפש כתב הינו הצד היחיד להתיר (לפי ההלכה, יש דעות שסוברות שהוא לא מוקצה, רוב הפוסקים לא סוברים כך).
אגב, בקשר לבית כנסת - לענ"ד רובה לא נחשב כנשק - רובה לא יכול להרוג (כל עוד לא הכנסת מחסנית ודרכת) לכן יש מקום רציני להסתפק האם שייך בו הדין של 'אסור להכניס סכין וכו' לבית הכנסת'...
[ליצירה]
בואי בשלום
בואי בשלום, זו היתה הבעיה :-)
בסופו של דבר גיליתי שמבין כל קוראי האינט' רק אחת הגיבה (במקום אחר) וכתבה שהיא מחבבת סגנון אדם-ברוך שכזה.
זו היתה הנקודה בה חשבתי שחייבים להסביר אחרת השיר הזה יעצר באדם ברוך - שזה אחלה של מקום אולי, אבל לא המקום של השיר הזה.
טובי - שתוהה איפה המקום שלו עצמו, נו.. נחכה למחר ונראה אי"ה..