בס"ד יום שישי משהו בסיוון התשס"ד שעת לילה מאוחרת, אתה מתגלגל לאיטך, זורם עם עצי הזית. מחליק אט אט לאורך הענפים, מתחבר לטבע, רק לטבע. זורם עם השיחים, מרפרף קלות על המרווה הקוצנית ומלטף את החרוב. כאן גדר אבנים גבוהה, אתה מטפס עליה, ממשש כל אבן, שתהיה מודעת אליך, לכך שאתה מבקש את עזרתה, ולאחר שאתה מקבל את שתיקתם המעודדת אתה זורם. לא מפל, אף לא נהר או נחל, אתה מעיין. אתה נביעה של מעיין. שקטה אך החלטית, כזו שקבעה במשך מאות שנים את כללי המשחק בינה לטבע המקיף אותה ואתה ממשיך איתו הלאה בביטחון שתשמיע קול פיכפוך רק במקום בו תרצה ובצורה בה תרצה. עוד פטרול לילי.