בסד

אחות קטנה

זה היה הערב האחרון של שנת התשסד.

היה זה ערב חמים וקייצי. מהבתים המוארים באור הנרות החלו לצאת אנשים לעבר בתי הכנסת, לבושים בבגדי חג הראויים להמליך בהם את מלכו של עולם. ילדים שיחקו ברחובות במשחקים של חג. משחקים שהיו זהים לחלוטין לאלו של ימי האתמול והשלשום, אלא שדומה כי כל קפיצה והשתובבות נסוכה היתה בהילה של רעננות חדשה.

וקרוב מאד לכל אלו, במרחק אלפי שנות אור וממשות אחת, צפתה שנת תשסד בבורא עולם מעצב את השנה החדשה.

"הנה, תיכף סיימנו" מלמל הבורא לעבר השנה, מרגיע אותה בעודו מחליק כאן גשם ברכה ומשייף במקום אחר מלחמה קשה. "זהו, הכל מוכן" אמר הכל יכול לתשסה ובו זמנית לחש לתשסד "אנא, ברכי אותה באיזו מילה טובה, היא חדשה ודי לחוצה".

´איך אעודד אותה?´ חשבה תשסד ´הרי אני כבר הייתי שם למטה וראיתי מה מתרחש. ראיתי את הזוועות, המלחמות והצרות´. ובעודה מהרהרת בכה ועצבה בכה, הגיעה לה התפילה ´תכלה שנה וקללותיה´ מבתי הכנסיות. מיואשת, הרימה השנה היוצאת את ראשה וראתה את יודע המחשבות מחייך אליה ומחכה.

"שנה שנה במה אברכך" פתחה תשסד בנועם מילים, תוהה אכן איך לברך ובמה.

"יהי רצון כי כשם שאני..." ובאומרה את ה´אני´, שבת זמירה וראו היא וחברתה הממשמשת את כל אשר ארע השנה. את הדברים הטובים אך גם את הרעים. את צאן ישראל אך גם זרים האוכלים את נחלותיה. את השמחות, ומנגד את הבכיות.

ובכו שתיהן.

ובעודה בוכה, נזכרה השנה התמה בתפילה אחת שסחפה אותה מראשית השנה ועד אחרית שנה. באותה תפילה ש... שהנה, הנה היא מגיעה. היא הרימה את ראשה, מחתה את דמעותיה, וראתה מסילות מסילות סלולות מפיות בית ישראל, עליהן היא פרחה לה מעלה מעלה וברכה בקול גדול "יהי רצון ש´תחל שנה וברכותיה´".

ויוצר הכל נענע לה בראשו.

(ותודה למורה ש.)