בס"ד
"שום צבא אינו יכול לעמוד בפני אידאה שהגיע זמנה" - ויקטור הוגו (סופר)
'שום אידאה אינה יכולה לעמוד בפני צבא שעבר זמנו' - טובי (סיים לספור)
טובי אור נטובי
-
יליד יא אדר התש"מ (תענית אסתר הוקדמה ליום ההולדת שלי.. ולא בכדי)
בעל נטיה מפחידה לכתוב פרטים שוליים על תאריך הלידה..
ו.. עוד כמה פרטים..
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] "אם זכה צבא לו ואם לאו צבא עליו"? [ליצירה]
- [ליצירה] האמת, לא הבנתי מה רצית אבל קרעעעעעת אותי מצחוק עם 'סיים לספור'... [ליצירה]
- [ליצירה] מה, זהו? הלכה תקופת השירות? [ליצירה]
- [ליצירה] לחתלתול וטל הנקודה היתה ההבדל בין גישתו של הוגו לגישה עכשווית יותר - מה נדחה בפני מה - הצבא בפני האידאה שדורשת את זמנה או האידאה בפני הצבא שלא מתאים לזמנו (מתאים שיהיה צבא, לא מתאים צבא פאסה שכזה). וטל, אכן כן - יום ראשון בבקו"ם :-) (והתקופה לא הלכה אלא תמה. ככל חייל לשעבר אני משער שהיא עדיין נמצאת באיזה טרפש וכאלה..) [ליצירה]
- [ליצירה] . הו, מזל טוב! ברוך שובך לחיי העצמאות מלאי ההתלבטויות והסיבוכים והמערבולות של אתה בתוך עצמך. שנרים כוסית? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה!! [ליצירה]
- [ליצירה] שנון (: [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השנינות! [ליצירה]
- [ליצירה] משפט חזק וקולע אבל הענין עם הספירה היה מצחיק מאד... זה אפילו קצת גנב את ההצגה לשאר המשפט... [ליצירה]
- [ליצירה] שיר משובח בעעע :-) אני מבין עכשיו למה חשבת שזה לא משהו... התכוונתי "גרוש" במונח של "כן.. השיר הזה? <נשיפה קלה על האצבעות> לא משהו בכלל, בשניות עשיתי אותו... מה, הוא יפה? באמת?!" ובסוף כתבתי "או שלא" = הסוגריים אמורות להביע מחשבות של "אולי" ו"כנראה לא, ועדיין" - הם לא מובאות כמנה העיקרית... בשירים כאלה בתכל'ס מה שהולך יותר ומעניין יותר זה המחשבות שמאחורה - שבסוגריים, כי בסופו של דבר בהרבה פעמים הם האמת (או במקרה הזה, מה שמקווים שבאמת יקרה) שמסתתרת מאחורי המסיכה. אמרתי שאקרא בביקורתיות יתר - רק אז שמתי לב לחרוזים ולכך שהחריזה לא מושלמת. לדעתי זה מעולה. החריזה במקרה הזה אינה העיקר - היא רק רפרפת שעושה את העסק יותר בליע (יש מילה כזו? "בליע"?) בקיצור (למי שאולי יבין משהו הפוך ממה שכתבתי:-P) - טוב מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] נוגע, ואולי יותר מדי.. א ליטל ביט הארש פור מי. [ליצירה]
- [ליצירה] אסתר וקצתחרת אז מה שנעלם זה האנשים ששמים לב שיש הרבה אנשים ששמים לב למה שנעלם? אה, ותמונה יפה. יפה מאד. הזכירה לי את שלולית החורף בנתניה - נוסטלגיה שנעלמת כל שנה, וחוזרת (ומקווה שבע"ה תמשיך לחזור) כל שנה. [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן... הפסוק האמיתי הוא "והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה כאור שבעת הימים".. לא יודע אם שינית בכוונה או לא... [ליצירה]
- [ליצירה] חביב למדי. ו'ריגושים', הגדרה משעשעת.. [ליצירה]
- [ליצירה] היא כנראה באמת היתה טיפוס עדין.. כי רוב הבחורות היו נוקטות בשיטה שעשו לעוף ים סלולרי והיו זורקות אותו על איזו מלצרית.. :-) רעיון חמוד מאד :) - כיף לדמיין איך זה הולך... השורה האחרונה? ובכן.. שיהיה... [ליצירה]
- [ליצירה] משובח למאד מאד! אוצה עוד! :-) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר חמדמד לגמרי שאין לי שמץ של מושג איך בת שלוש עשרה כתבה, פשוט אין שמץ. אה, והמנגינה ממש חמודה, סמכו עלי :-) טובי - שוויצר וזהו [ליצירה]
- [ליצירה] התחברתי. לתיאור, למטאפורות ולסצנה. (אגב, זו חוויה מעניינת לקרוא את השיר הזה כשברקע מתנגן משהו של לינקין פארק - גם הם סוג של ים רגוע למרות הסערות..) [ליצירה]
- [ליצירה] אז השתלם לך להיות בפורום ההוא, הא? :-) שמח שהגעתי הביתה כדי לקרוא את הסיפור הזה, אהפתיותו, סיפור מאד מקורי ויפה. [ליצירה]
תגובות