בס"ד
"שום צבא אינו יכול לעמוד בפני אידאה שהגיע זמנה" - ויקטור הוגו (סופר)
'שום אידאה אינה יכולה לעמוד בפני צבא שעבר זמנו' - טובי (סיים לספור)
טובי אור נטובי
-
יליד יא אדר התש"מ (תענית אסתר הוקדמה ליום ההולדת שלי.. ולא בכדי)
בעל נטיה מפחידה לכתוב פרטים שוליים על תאריך הלידה..
ו.. עוד כמה פרטים..
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] "אם זכה צבא לו ואם לאו צבא עליו"? [ליצירה]
- [ליצירה] האמת, לא הבנתי מה רצית אבל קרעעעעעת אותי מצחוק עם 'סיים לספור'... [ליצירה]
- [ליצירה] מה, זהו? הלכה תקופת השירות? [ליצירה]
- [ליצירה] לחתלתול וטל הנקודה היתה ההבדל בין גישתו של הוגו לגישה עכשווית יותר - מה נדחה בפני מה - הצבא בפני האידאה שדורשת את זמנה או האידאה בפני הצבא שלא מתאים לזמנו (מתאים שיהיה צבא, לא מתאים צבא פאסה שכזה). וטל, אכן כן - יום ראשון בבקו"ם :-) (והתקופה לא הלכה אלא תמה. ככל חייל לשעבר אני משער שהיא עדיין נמצאת באיזה טרפש וכאלה..) [ליצירה]
- [ליצירה] . הו, מזל טוב! ברוך שובך לחיי העצמאות מלאי ההתלבטויות והסיבוכים והמערבולות של אתה בתוך עצמך. שנרים כוסית? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה!! [ליצירה]
- [ליצירה] שנון (: [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השנינות! [ליצירה]
- [ליצירה] משפט חזק וקולע אבל הענין עם הספירה היה מצחיק מאד... זה אפילו קצת גנב את ההצגה לשאר המשפט... [ליצירה]
- [ליצירה] כן, גם אני נהניתי קטע פשוט, אנושי וטוב. והציטוט (עם הקישור ליצירה הזו) מעולה! [ליצירה]
- [ליצירה] חביב חביב למדי. כמה הצעות שיפור : אני תוהה האם כדאי לשנות את החומוס פול ל"על האש" - יותר נאמן למקור ועדיין שומר על הסגנון העכשווי.. (צודה לי צייד...) - לשיקולך. בנוסף - אם יש מקור לכך שבשמים מצטערים על עשיו, אולי כדאי להביא בסוף את זה כציטוט במקום שורה קצת-תלושה שכזו. ("ורוח הקודש וכו'). אה, ובתור 'הצעת יעול' שכזו - אולי כדאי לתאר את היחסים של עשיו כבכור שבכורתו נמכרה : המעמד שלו בבית, ההרגשה כלפי יעקב וכו'... אבל חוצמזה? חביב בהחלט. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה רעיון יפה אה, ויש גם את 'לפעום מלבי' שהוא על אותו עיקרון. או שלא.. בכולופן, התפעמתי. [ליצירה]
- [ליצירה] סיפור טוב, טוב מאד אבל אפשר לשפר, הרבה מאד. דבר ראשון (ואני לא מאמין שאני אומר את זה) - תוריד את הסוגריים. על חלק מההערות ניתן לוותר לגמרי, חלק כדאי להשאיר בעיבודים שונים... (על הרוב עדיף לוותר...). דברשני - הסוף. לך על משהו חזק וסופני. "ברגע אחד, השופטים הבינו שהתחושה הקשה ביותר, אינה אלא חוסר התחושה, הריקנות המכאיבה בתוך הלב, שחש אדם שאכזבו אותו, או יותר מכך- שאכזב את היקר לו. " כל זה לדעתי מיותר ודי מובן גם בלי שתסביר את זה (מאותה סיבה שלא אמורים להסביר בדיחה, כך גם לא אמורים להסביר מעוררי רגשות אחרים) סיים את זה באבחה אחת קצרה וקולעת. שוב - בגדול הסיפור טוב מאד. סוג הסיפורים הקלאסים שנשארים בזיכרון. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, כמו שצריך להיות כשיוצא עם בול וגלויה תגידו.. אני היחיד ששם לב לכותבת? [ליצירה]
- [ליצירה] הו, משובח ביותר. הרעיון עצמו לא כזה חדש, אבל ההשלכה על ר' עקיבא נוקבת וחדה. [ליצירה]
- [ליצירה] נהה... 'צטער, אבל לא. זה ארוך, ארוך מדי והפואנטה פשוטה מדי. לא, פשוט לא. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני התחברתי ל"חמש עשרה וארבע שנים" (למרות שאצלי זה יותר חמש עשרה ושלוש עשרה שנים...). לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף, וכך היה מונה - אחת, אחת ואחת... [ליצירה]
- [ליצירה] אז השתלם לך להיות בפורום ההוא, הא? :-) שמח שהגעתי הביתה כדי לקרוא את הסיפור הזה, אהפתיותו, סיפור מאד מקורי ויפה. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב... זה לא שיר האנטי-מכבי הכי מיליטנטי ששמעתי אי פעם... (ברצינות.. להכניס את רק פעמיים את המילה 'הפועל' ורק פעם אחת 'אדום'??) אבל מה שכן זה שדווקא את העיקר שכחת לנקד, אז למי שלא הבין : kiss the crowd זה שם השיר באנגלית. [ליצירה]
תגובות