בס"ד
"שום צבא אינו יכול לעמוד בפני אידאה שהגיע זמנה" - ויקטור הוגו (סופר)
'שום אידאה אינה יכולה לעמוד בפני צבא שעבר זמנו' - טובי (סיים לספור)
טובי אור נטובי
-
יליד יא אדר התש"מ (תענית אסתר הוקדמה ליום ההולדת שלי.. ולא בכדי)
בעל נטיה מפחידה לכתוב פרטים שוליים על תאריך הלידה..
ו.. עוד כמה פרטים..
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] "אם זכה צבא לו ואם לאו צבא עליו"? [ליצירה]
- [ליצירה] האמת, לא הבנתי מה רצית אבל קרעעעעעת אותי מצחוק עם 'סיים לספור'... [ליצירה]
- [ליצירה] מה, זהו? הלכה תקופת השירות? [ליצירה]
- [ליצירה] לחתלתול וטל הנקודה היתה ההבדל בין גישתו של הוגו לגישה עכשווית יותר - מה נדחה בפני מה - הצבא בפני האידאה שדורשת את זמנה או האידאה בפני הצבא שלא מתאים לזמנו (מתאים שיהיה צבא, לא מתאים צבא פאסה שכזה). וטל, אכן כן - יום ראשון בבקו"ם :-) (והתקופה לא הלכה אלא תמה. ככל חייל לשעבר אני משער שהיא עדיין נמצאת באיזה טרפש וכאלה..) [ליצירה]
- [ליצירה] . הו, מזל טוב! ברוך שובך לחיי העצמאות מלאי ההתלבטויות והסיבוכים והמערבולות של אתה בתוך עצמך. שנרים כוסית? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה!! [ליצירה]
- [ליצירה] שנון (: [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השנינות! [ליצירה]
- [ליצירה] משפט חזק וקולע אבל הענין עם הספירה היה מצחיק מאד... זה אפילו קצת גנב את ההצגה לשאר המשפט... [ליצירה]
- [ליצירה] רציתי להעיר לאלפא זה רעיון מעולה לסיפור.. קדימה - כתבי על הזרע שצמח לצד השני, בעקשנות אינסופית, עד ש.. [ליצירה]
- [ליצירה] מגן יקירי.. מה שנפש כתב הינו הצד היחיד להתיר (לפי ההלכה, יש דעות שסוברות שהוא לא מוקצה, רוב הפוסקים לא סוברים כך). אגב, בקשר לבית כנסת - לענ"ד רובה לא נחשב כנשק - רובה לא יכול להרוג (כל עוד לא הכנסת מחסנית ודרכת) לכן יש מקום רציני להסתפק האם שייך בו הדין של 'אסור להכניס סכין וכו' לבית הכנסת'... [ליצירה]
- [ליצירה] אהממ... טוב, תודה :-) וחתלתול - יש בזה משהו גרוטסקי, כמובן, ועדיין זה נראה לי מתאים (גם בלי קשר לתמונה ממנה לקחתי ת'רעיון) לאווירה הסוריאליסטית הזו... בכולופן, כדי להסביר את הסיפור, האם אתם חושבים שהתוספת הזו מוצלחת יותר? ""אגב, איזו שנה זו?" הנער ענה לו והזקן הצטחק "וואו! אתה מכיר אותי למרות שעדיין לא נולדתי" והסביר "זמן לא משנה כאן במיוחד, ברגע שנכנסת לסימטה אתה שייך לכל רגע ורגע בזמן. כך נוצרות אגדות"." תודה מראש. [ליצירה]
- [ליצירה] אסתר וקצתחרת אז מה שנעלם זה האנשים ששמים לב שיש הרבה אנשים ששמים לב למה שנעלם? אה, ותמונה יפה. יפה מאד. הזכירה לי את שלולית החורף בנתניה - נוסטלגיה שנעלמת כל שנה, וחוזרת (ומקווה שבע"ה תמשיך לחזור) כל שנה. [ליצירה]
- [ליצירה] 'סתכל על זה בצורה הזו... אם היא לא היתה אומרת את זה, היית מסיים את הסיפור בסגנון "את השיחה היא סיימה באנחה על חיי האהבה העלובים שלה ועל כך שלא מצאה את החצי שלה, דבר שעדיין לא נתן לי את האומץ לפנות אליה, לאחר כחצי שעה\ארבעים דקות האוטובוס הגיע לתחנתו, מנסה לענות אותי בכל מילי-שניה מהדרך וכך למרבה הבושה, הכאב ועוד רגשות כואבים שאפילו לא ידעתי שקיימים בלב האדם, ראיתי אותה יורדת בתחנה ופוסעת לה הרחק." טוב.. לא השקעתי מיודעמה אבל העיקרון הובן, נכון? בקיצר, c'est la vie. אה.. וסיפור יפה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] נו... ו...? אז לקחת משפט מפורסם, שינית אותו לכל שאר הוריאציות שלו .. ו...? לא הבנתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אהממ... סצנה מוכרת מארץ הפלאות עם תוספת "כולנו בתמצית ההוויה"... לא הבנתי מה הפואנטה... [ליצירה]
- [ליצירה] מסכים, בהחלט חמוד. ו'פיסוק' לא אומר שצריך לשים רק פסיקים.. :-) שים נקודות - כמו ב"נתבקשתי לכתוב חיבור." למשל - ותוריד מדי פעם לשורה חדשה. בנוסף - אתה יכול לוותר על כמה סוגריימים, כדאי לעשות כך. (לא למחוק את מה שבתוכן, פשוט לסגנן את זה בצורה טיפה שונה ולהוריד את הסוגריים עצמם) [ליצירה]
- [ליצירה] נהה... 'צטער, אבל לא. זה ארוך, ארוך מדי והפואנטה פשוטה מדי. לא, פשוט לא. [ליצירה]
- [ליצירה] ואני רואה את זה רק עכשיו... מ-ע-ו-ל-ה! שלשום חשבתי על זה (לא במונחים האלה, כמובן, ועדיין) שאנחנו מאבדים את הדחילו בגלל אובר-רחימו. אפשר להסתכל על זה בכמה אופנים, מסתבר. [ליצירה]
תגובות