בס"ד
"שום צבא אינו יכול לעמוד בפני אידאה שהגיע זמנה" - ויקטור הוגו (סופר)
'שום אידאה אינה יכולה לעמוד בפני צבא שעבר זמנו' - טובי (סיים לספור)
טובי אור נטובי
-
יליד יא אדר התש"מ (תענית אסתר הוקדמה ליום ההולדת שלי.. ולא בכדי)
בעל נטיה מפחידה לכתוב פרטים שוליים על תאריך הלידה..
ו.. עוד כמה פרטים..
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] "אם זכה צבא לו ואם לאו צבא עליו"? [ליצירה]
- [ליצירה] האמת, לא הבנתי מה רצית אבל קרעעעעעת אותי מצחוק עם 'סיים לספור'... [ליצירה]
- [ליצירה] מה, זהו? הלכה תקופת השירות? [ליצירה]
- [ליצירה] לחתלתול וטל הנקודה היתה ההבדל בין גישתו של הוגו לגישה עכשווית יותר - מה נדחה בפני מה - הצבא בפני האידאה שדורשת את זמנה או האידאה בפני הצבא שלא מתאים לזמנו (מתאים שיהיה צבא, לא מתאים צבא פאסה שכזה). וטל, אכן כן - יום ראשון בבקו"ם :-) (והתקופה לא הלכה אלא תמה. ככל חייל לשעבר אני משער שהיא עדיין נמצאת באיזה טרפש וכאלה..) [ליצירה]
- [ליצירה] . הו, מזל טוב! ברוך שובך לחיי העצמאות מלאי ההתלבטויות והסיבוכים והמערבולות של אתה בתוך עצמך. שנרים כוסית? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה!! [ליצירה]
- [ליצירה] שנון (: [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השנינות! [ליצירה]
- [ליצירה] משפט חזק וקולע אבל הענין עם הספירה היה מצחיק מאד... זה אפילו קצת גנב את ההצגה לשאר המשפט... [ליצירה]
- [ליצירה] בצצת - נאתגר ביגון! נמנייז בצצות, נפיל מקטנים למען שלומות, סהלנים ואבריצים! יחד נוכל, לתקן שפת ניכר מושמדת, בשמאלים - לעד! [ליצירה]
- [ליצירה] תראה, יורם תומר... אמרו את זה קודם לפניך, האם זה משנה? [ליצירה]
- [ליצירה] איך, איך לא ראיתי את זה עד עכשיו?! ולמה לא מגיבים לזה יותר?? סיפור מעולה, חייך אותי (פועל חדש? מותר לי.) לאורך כולו. גם השם של הסיפור, גם הדמויות (קראת את 'קורוליין' של ניל גאיימן? כי החתול שלך די מזכיר את החתול ששם, רק קצת פחות... 'יודע'.. בכולופן כדאי לך לקרוא את זה) ובכלל - הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] אסתר וקצתחרת אז מה שנעלם זה האנשים ששמים לב שיש הרבה אנשים ששמים לב למה שנעלם? אה, ותמונה יפה. יפה מאד. הזכירה לי את שלולית החורף בנתניה - נוסטלגיה שנעלמת כל שנה, וחוזרת (ומקווה שבע"ה תמשיך לחזור) כל שנה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהממ... תודה למגיבים סתיו ואניה - תודה. מקווה שאחזור לכתוב (הפסקה של כשנתיים. בעעע) רדף השיג - ה'חבורה הישנה'? אחלה של שם (אנחנו בפגישות השבועיות הסודיות שלנו קוראים לזה old school, אבל גם זה שם) :-) בקשר למה שנשימה מטהרת כתבה - אין חובה לקשור סוף להתחלה, אבל זה תמיד יוצא נחמד שעושים ככה (לדעתי) - יש למישהו רעיון איך אפשר כאן? בעז - המטרה לא היתה בדיוק מסר, אלא יותר תשובה ל"איך זה שהסבירו לברנש למה לא גוללים את האבן ופסוק אחר כך הוא גולל אותה - וזה עובר לו די בשקט?". על הקטע עם יעקב ורחל... לא'דע, התלבטתי האם להכניס את זה לעסק וקצת הפריע לי (לפחות עכשיו) לעשות את ההאנשה הזו בקטע הרומנטי\בינו-בינה לאחד מהאבות (אולי זו הסיבה שיעקב לא דיבר כל הסיפור...). [ליצירה]
- [ליצירה] איך מיס פיבי אומרת? there's so many levels to this song אחד מהלבלס האלה באמת נגע ללבי [ליצירה]
- [ליצירה] חביב למדי :-) סיפור אמיתי? אתה רוצה לומר לי שלסבא אפרים לא היתה רגל והוא קיבל אותה מעץ? עץ נדיב מאד כנראה... :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה אהבתי את ההתאמצות לא להתייחס ברצינות (ואולי זו לא ההגדרה המדוייקת, אבל אני לא מתכנן להתאמץ לתת הגדרה שכזו, לא ממש נחוצה כאן [בדיוק כזה דבר.. :-))]) [ליצירה]
- [ליצירה] התחברתי. לתיאור, למטאפורות ולסצנה. (אגב, זו חוויה מעניינת לקרוא את השיר הזה כשברקע מתנגן משהו של לינקין פארק - גם הם סוג של ים רגוע למרות הסערות..) [ליצירה]
- [ליצירה] רציתי להעיר לאלפא זה רעיון מעולה לסיפור.. קדימה - כתבי על הזרע שצמח לצד השני, בעקשנות אינסופית, עד ש.. [ליצירה]
תגובות