בס"ד יום ראשון, ט' שבט התשס"ג עניין של הבנה ישראל 2053 שעה לאחר חלוקת התעודות "למה? למהההההההההההההה?" צעקה ירוננדה פיצישוואקן בקולי קולות כלפי הבריאה, כל נפש חיה באשר היא שם, ובעיקר לעבר המורה כהן – המורה האכזרית להבנת הנשמע. "את לא חושבת שבכלל לא כי את?" שאלה המורה באותו טון מיוחד ששמרה לתלמידים הנחשלים שלא הצליחו להבין אותה – רוב התלמידים למעשה. "לא הבנתי מה המורה אמרה" הגיבה ירוננדה במכניות בעודה קולטת מה היא אומרת. "אהא?!" צעקה המורה בנימת השתאות מהולה בהחלטיות, והוסיפה כי "אני את כי איך אם אני?" סיימה בנימת שאלה שהבהירה לירוננדה המסכנה כי המורה בטוחה בדעתה ואין שום סיכוי שתשנה אותה ויהי מה. היא הוסיפה הערה שקטה בסגנון "אם המורה יכולה להתחשב..." בעודה מגביהה את התעודה לעבר המורה, וכשראתה שהמורה מהנהנת בהתלהבות ויוצאת מחדר המורים, הבינה כי שוב – לא הבינה אותה. היא יצאה מחדר המורים לעבר הכיתות הריקניות בעודה חושבת לעצמה על מה הוריה יאמרו כשיראו את הציון השלילי שהתנוסס "לתפארת" בראש התעודה. היא ידעה כי אין מה לומר – המאה שקבלה במתמטיקה בצירוף הערונת השבח מהמורה גורנספיס ("ירוננדה היי! היי!") לא תכפר על הקטלניות שבציון השלילי שקבלה בהבנת הנשמע – המקצוע הכי נחשב, וכפי שאמר להם המנהל בתחילת השנה – "הבנת הנשמע, ממממ! הוא אתם ל.." כאן סיים, מותיר את קהל התלמידים בשקט לחצי דקה ואז פורץ במחיאות כפיים מלוות במשיכת כתפיים לכל עבר בתנועת השתאות. היה זה רגע מאד מרשים. 'נו...' חשבה ירוננדה, 'כאשר אבדתי, אבדתי' והחלה לפסוע לעבר ביתה. לאחר חצי שעה, בבית משפחת פיצישוואקן "ירוננדה!" הטיחה בה אמה, מנופפת בתעודה ומגניבה מבט לעבר בעלה לסיוע מהצד. כרגיל – אביה של ירוננדה מצא מחסה מאחורי עיתון גדול ושם תכנן להתחבא עד סופו של הויכוח. "אבל אמא, באמת שהתאמצתי והמורה כהן לא אוהבת אותי, ובכלל – היא נתנה ציון טוב רק לג'ודי רוזנצוייג – העולה החדשה מארצות הברית, והיא בכלל לא מבינה עברית!!, זה ממש לא הוגן והמורה הזו תמיד עושה פרוטקציות" סיימה בלהט בטענה האלמותית. "ירוננדה.. הכל פויכנזוס ואם ב.. גלגל" קבעה האם בבירור. זה כבר עבר כל גבול, רתחה ירוננדה. "אי אפשר ככה!" הטיחה בהם בטון גובל בטירוף, "אתם לא שמים לב שאתם לא מדברים נורמאלי? 'פויכנזוס'?? אין כזו מילה בכלל! אתם לא שמים לב שאין שום משמעות לגוש ההברות המוזר שיוצא לכם מהפה???" "רצון כל אה.. אנחנו ל... מה?" ענתה לה אמה בטון מנחם ושאלתי משהו. "אאאררררגגג" צעקה ירוננדה ורצה לחדרה בעודה טורקת את הדלת מאחוריה בקולי קולות. שקט השתרר בבית, שקט שהופר רק על ידי דפי העיתון המרשרשים "יוסף, אתה הבנת משהו ממה שגליתוש אמרה כרגע??" שאלה בתדהמה ממשיכה להביט בדלת הטרוקה. "אף לא מילה אחת, יקירתי" ענה בעלה, הופך עוד דף בעיתון, "אף לא מילה".