בס"ד יום רביעי ט' ניסן התשס"ד על שלושה גמלים "שלושה גמלים הולכים בטור במדבר, הראשון אומר 'מלפני מדבר, מאחורי שני גמלים' השני אומר 'מלפני גמל, מאחורי גמל' והשלישי אומר 'מלפני שני גמלים, מאחורי שני גמלים' איך זה יתכן?" שאלתי את חברי. "נו, איך באמת?" שאל צביקה "הם היו מהנדסה קרבית", חברי הנהן וצפינו יחד ביאוש בבלאגן שהתנהל מולנו בתור לחדר האוכל. לבסוף, הצלחנו להכנס לאחר כמה הדחפויות אסטרטגיות - צביקה נדחף לעבר חייל גדול והיפראקטיבי שהיה מאחור ובדרך כלשהי עקף אותנו, בעוד שאני מהצד השני מעיף מבט כועס לאחור לראות מי הטיפוס המגעיל ש"דחף אותי" קדימה בדיוק לראש הטור. "אז, מה חדש?" שאל אותי צביקה כשהתיישבנו. "שלושה גמלים הולכים בטור במדבר, הראשון אומר 'מלפני מדבר, מאחורי שני גמלים' השני אומר 'מלפני גמל, מאחורי גמל' והשלישי אומר 'מלפני שני גמלים, מאחורי שני גמלים' איך זה יתכן?" שאלתי שוב. "זה לא הגמלים המוהנדסים?" ניסה לענות "לא, אלה גמלים שריונרים משלנו, פשוט אחרי שאתה נמצא כל כך הרבה במדבר מלא פודרה שכזה, אתה לא מודע למה שהולך מסביבך". צביקה חייך והמשיך לאכול את הסלט המקורי שהוגש שוב ושוב - כרוב חתוך בתוספת כרוב עם חתיכות כרוב קטנות מקושט במין ירק קשה (כנראה כרוב), בעוד אני מנסה להיאבק עם העינוי הקלאסי - אכילת עוף קשה עם סכין חד-פעמית, כשנשברה הסכין השלישית נכנעתי "שלושה גמלים הולכים ב.. אתה מכיר את החידה, נכון? התשובה פשוטה - החיים נראים שונה לגמרי כשאין לך סכין פלסטיק ארורה!" הסטתי את הסכין הצידה בתסכול. "לכן אני תמיד לוקח רק ירקות" אמר צביקה בדיוק שניה לפני ששבר את מזלגו. הוא זרק אותו לעבר הסכין השבורה שלי "אתה יודע, לפעמים הייתי רוצה להיות גמל" הפטיר ביאוש. "טוב, זה היה די ברור שלא נאכל כמו שצריך בארוחה הזו" ציינתי ולמראה פניו התוהים המשכתי להסביר "ארוחה בצבא עובדת על פונקציה פשוטה של AT=1 כשA זו הארוחה וT זה הזמן. ככל שיש יותר זמן לאכול כך טיב הארוחה ירד" "הא?" שאל 'אוקיי, הוא חייל' חשבתי 'פחות משוואות ויותר בינישיות' "דיוק פשוט של דבר והיפוכו" דרכתי את האגודל ושמתי אותו בהכן. "אם כשיש מה לאכול, אין מספיק זמ-האןן" ניגנתי מתעלם מנגד ונהג מובילים שהביטו בנו בפליאה, "ממילא כשיש מספיק זמן, וקל וחומר שהרבה מאד זמן.. ממילא אין מה לאכול!" סיימתי את הדיוק בדיוק בסוף ה180 מעלות החוזרים של האגודל המסתובב. כמו דיוקים רבים, היו כמה חורים ברשת ההגיונית הזו, אך האגודל הצליח לסתום אותם כראוי ולסחוט הנהון הסכמה מחברי. "שמעת על החידה עם שלושת הגמלים?" הוא עשה את עצמו חושב ואז 'נזכר' "כן, אני חושב ששמעתי אותה פעם" חייכתי "אני חושב שהגמל השלישי היה פשוט ביני"ש". "אז, יוצאים לשבת?, שמעתי שנצא גם לשבת וגם לחג" ניסה לברר לפני שנפרדנו. "שלושה גמלים, מכיר?" וידאתי העדר אלצהיימריות בצד השני. הוא סימן לי להמשיך "הגמל השלישי היה מפקד. לפעמים פשוט אי אפשר לסמוך על מילה של גמל".