בס"ד
"משפט וצדקה ביעקב אתה עשית" (תהילים צט')
"שקט בבית המשפט!"
היה זה יום רועש במיוחד בבית המשפט המקומי בדאון-טאון של חרן סיטי.
כבוד השופט קמואל בן מילכה כבר המתין בלשכתו כחמש עשרה דקות לרגיעה כלשהי באולם המרכזי, והחל להביט בשעון השמש שלו בחוסר נוחות גובר.
מהרעשים שהצליח לשמוע דרך דלת לשכתו, התקבל הרושם שהסדרן נכשל במשימתו, והרוחות ששררו שם נשארו לוהטות. הדבר נעשה מטריד יותר ויותר כשלרוחות הללו התלווה ריח מטריד במיוחד של צמר ריחני טבעי.
כבוד השופט, שלא היה ידוע במזגו הנוח, העיף מבט נוסף בשעונו ורטן לעצמו. הוא קבע עם משפחתו לצאת אחרי העבודה לתצוגת נציבי מלח שהגיעה מחוץ לארץ לסבב של יומיים בכל עיר, ובקצב שהעניינים התנהלו, הוא החל לחשוש שלא יספיק לצפות בה. הוא החליט לא לחכות ולהיכנס לאולם.
"שקט בבית המש... כולם לעמוד - או להישאר עומדים לכבוד השופט קמואל בן נחור", קרא הסדרן.
"מילכה" מלמל השופט לעצמו בעודו מתיישב. אף פעם לא היה נוח לו מהשטויות הללו לשוויון הגבר שנקבעו כנורמה בחוקה של חרן.
רק לאחר שהתיישב, העיף קמואל מבט מדוקדק בניצבים לפניו. מצד אחד עמדו חבורה של רועים חרניים טיפוסיים מדיפים ניחוח עז של כבשה רטובה. בצד השני, משחק במקל הליכה עבה, ישב בשקט אדם בגיל העמידה. קמואל העריך את גילו משהו בסביבות השבעים-שמונים. בחלק האחורי של בית המשפט הסתובבו מספר כבשים ועזים וליחכו את השטיח הירוק.
"כבוד השופט" קרא אחד הרועים "התביעה מבקשת לתבוע את הנאשם לעשרים שנה של עבודת פרך בשל הפרת סדרי הציבור והשקט העירוני".
"אני קובע כאן את העונשים, למה שלא תספרו לי מה קרה ואני אומר מה לעשות". סינן השופט בעודו מביט שוב בשעונו. אי סדר כזה לא היה בקריירה שלו, מאז שיירת הגמלים הענקית שחסמה את התנועה ליום שלם בכיכר חרן לפני כמה עשרות שנים.
"ת'מבין כבוד השופט, אנחנו היום בצהריים רעינו תכבשים'שלנו בלי להפריע לאף אחד, וכשהגענו לבאר ראינו שהיא ריקה לגמרי. כמה מהרועים שהחלו לחזור הביתה סיפרו לנו שהנאשם גלגל ת'אבן מהבאר. ת'מבין".
"גלה? את האבן? בעצמו?" תהה השופט והחזיר את מבטו לבן השבעים.
"גלגל, גלל, גלה - תקרא לזה איך שאתה רוצה. הוא כנראה נפיל או משהו כזה" משך הרועה את כתפיו.
קמואל גלגל בעיניו. עבר מזמן את המאה, אבל עדיין זכר את כאבי הגב שליוו אותו מגיל שבעים והלאה. ואותו ברנש שהמשיך לטפוף במקלו לא עשה רושם של בן תלמי או עוג.
"טוב, הנווד יאלץ לחכות כאן הלילה לבדיקת יוחסין לנפילים. אם הכל יצא נקי - נשחרר אותו מחר בבוקר. אם לא - המשפט יתחדש מחר בשתים" הוא הניף את פטישו ותכנן לסיים את ההצגה.
"אדוני השופט" הוסיף אחד הרועים בהיסוס, "רק שתדע... לפני כל הבלגן הוא שאל'תנו אם ידענו את לבן בן נחור".
קמואל העיף מבט בסדרן, "ידענו" מלמלו ביחד.
כבוד השופט קמואל בן מילכה קרא לנער השליח של בית המשפט.
"מסור לאשתי שלא אוכל להגיע היום. וכן, שוב בלגן עם לבן".
דלת בית המשפט נפתחה. בפתח, מבריש פעם נוספת את חליפת האוף-ווייט, עמד לבן הארמי כשחיוך חתולי על שפתיו.
...
"אמרתי לך" טפח לבן על גבו של יעקב בעודם יוצאים מבית המשפט, "קלי קלות. אחרי הכל, אתה לא סתם אדם זר - אתה משפחה, וכל בן משפחה שלי הוא עצמי ובשרי".
יעקב ולבן עלו על החמור שחנה ממול לבית המשפט.
"אז... יאקוב? אוהב חיות, הא? אם תרצה, יש לי איזו עבודה קטנה בשבילך. לא, לא משהו ארוך - שבועשבועיים מקסימום...".
תגובות