מחווה לשבת שעברה, אבל זו רק הזדמנות להמליץ על יצירה עם קצב מופלא, ורפרנס מופרע. מי המליץ?

זה לא הזמן אני יודע שזה לא הזמן ליצירות נונסנס, והמצב במדינה הולך ומתדרדר והדולר בעלייה והמורל הלאומי בירידה, ובכלל, למי יש כח לצחוק בימים שכאלה? אבל כשקראתי את יצירת הנונסנס הזאת, בחיי ששכחתי את כל הסיבות הטובות למה לא לצחוק. סוג של טירוף, אתם יודעים... מי המליץ?

הערב הערב העולה בראשי מצביע על לוח הטלויזיה שמהבהב ואומר: יהיה. יהיה עוד אחד. כנראה שטוב. מי המליץ?

כי זה מעצבן- אבל- מאתגר... תהנו מהאתגר ותשתדלו לא לשבור את המסך בסוף. ובכלל, יש מקום לעיין (ואפילו לקרוא) בעוד יצירות של המחבר. מי המליץ?

אולי ניחר... אכן גרונך ניכר אשרי האיש הרגיש שכך מרגיש וכך חובק תחושה ולעומקה. (נקרא לי כהמשך לשירך הקודם שקראתי.) שבוע טוב ולחג שמח אמילי מי המליץ?

ככה או הנרי היה כותב היום לרסיס שמור מקום של כבוד בחלון הראווה של צורה. הוא דוגמא ליוצר שלא מסתפק בהנפקת רעיונות, אלא גם מביאם לידי שלמות; כורה יהלומים היודע ללטשם. אני מניח שזקני העדה כבר דשו ביצירותיו עד לעמקי בין-שורותיהן, לכן ההמלצה מיועדת בעיקר להורות נבוכים - ליוצרים החדשים ולמבקרים. מי המליץ?

מעפר באת. זה לא שיר לט"ו בשבט, זה שיר מדממם על גדיעה. מי המליץ?

לרענן את המאגר. כי כולנו מחפשים את הכנפיים, עומדים מעל תהומות, אפשר לקרוא ולבכות. מי המליץ?

ליום הזכרון קשה לכתוב על אבל ועל אבדן בעדינות הנדרשת, שלא נדחפת לדמעות ולכאבים מדממים. כי כל מי שמכיר שכול (ולצערנו, רובנו מכירים) יודע שהאבל לא מסתיים כשמתייבשות הדמעות, אלא הוא חווייה מתמשכת, חווייה של חיים עם חוסר. השיר הזה, של אהוד בן פורת, מרטיט אותי כל פעם מחדש, כי אני מרגיש שהוא מציב לצידי, ברגישות העדינה שרק קומץ מילים מדויקות להפליא מסוגל לרקום, את התהום הפעורה שמשאיר האבדן, והיא עומדת לידי, מביטה בחומרה, שותקת וממאנת להנחם על בניה. מי המליץ?