[ליצירה]
איזה יופי את כותבת. זורם, כואב, לא רגשני אבל מרגש. היה ברור לי שהסיום לא הולך להיות אמריקאי, וטוב שכך. בכל זאת איפשהו קיוויתי שישאר לפחות פתח תקווה...
(ומזל שלא שלחת לי את זה לפני המבחן, זה לוקח זמן לא מבוטל לקרוא סיפור כזה פעמיים, ומעורר רגשות, שזה לא בריא למבחנים.)
[ליצירה]
רות סוף הדרך
אפשר לקרוא לזה סיפור נגד התנתקות....
זה כתוב מצויין, ממש ללא רבב, ועצוב כדבעי.
הקטע של פיברוק התמונות לסבתא ממש מצמרר
וטוב שאין סוף הוליוודי של חתונה עם המוכר.
ובכל זאת- מחכה לסיפורים שמחים.
[ליצירה]
...
היי, ביבל...
ממ..
בהתחלה הפריע לי קצת שלקחת נושא שהוא לכאורה כ"כ לעוס...
אבל.. עשית את זה ממש ברגישות, ויפה..
אהבתי את הכתיבה הלא כרונולוגית, ואת סגירת המעגל בסוף.
רק.. לדעתי, פשוט התבקש שהמשפט האחרון יתייחס ל"חמודה". לא יודעת...
[ליצירה]
לאלא. לוממש עגנוני.
ז'תומרת, יש קטעים שכן, אבל לא "שרוליק ידידנו" ו"שהרי כך עושים בספרים".
בכל מקרה, זה חמוד, אם כי חבל שלא פיתחת גם את העלילה עוד קצת, חבל לבזבז כזו כתיבה יפה על סיפור חסר טוויסטים...
[ליצירה]
אוף.
חשבתי שזה יהיה אחרת.
(ואם יורשה לי לרגע להתייחס לענייני צורה ולא לתוכן, יש כמה טעויות קטנות שממש מפריעות למהלך הקריאה התקין, כמו, למשל, המשפט הזה: "או שהיתה מניפה את על גבה אתהרדיד הלבן" שהמילים בו חוברו להן יחדיו, וממש לפניו יש איזה קטע שאין בו רווח לפני הנקודה, וחבל, כי זה כתוב כל כך יפה).
[ליצירה]
ויי, מכירה טוב את הקטע הזה,
לא פעם על כיסא פלסטיק על חוף ימה הלוממש אדום של אילת עלו בי הרהורים קיומיים-מהותיים-אקזסטנציאלימים שכאלה.
אולי לכן קורה לי הרבה שאני מתגעגעת לאילת.
[ליצירה]
אוי, נהדר!
ותאמין לי, ללמוד יידיש זה לא כ-זה כמו שעושים מזה (בעיקר אחרי שנכשלים במבחן).
חוצמזה, אתה תצטרך לפרט את הקשר בינך לבין עפולה עילית בהזדמנות.
[ליצירה]
יויו,
תיארת כאן רגשות שהרבה הרבה יותר מדי אנשים מכירים מקרוב.
הייתי מסווגת את זה בתור קטע, ועכשיו גם יש הספד, אבל זה לא כל כך סיפור קצר.
טוב, לומשנה, זה סתם טכני.