[ליצירה]
איזה יופי את כותבת. זורם, כואב, לא רגשני אבל מרגש. היה ברור לי שהסיום לא הולך להיות אמריקאי, וטוב שכך. בכל זאת איפשהו קיוויתי שישאר לפחות פתח תקווה...
(ומזל שלא שלחת לי את זה לפני המבחן, זה לוקח זמן לא מבוטל לקרוא סיפור כזה פעמיים, ומעורר רגשות, שזה לא בריא למבחנים.)
[ליצירה]
רות סוף הדרך
אפשר לקרוא לזה סיפור נגד התנתקות....
זה כתוב מצויין, ממש ללא רבב, ועצוב כדבעי.
הקטע של פיברוק התמונות לסבתא ממש מצמרר
וטוב שאין סוף הוליוודי של חתונה עם המוכר.
ובכל זאת- מחכה לסיפורים שמחים.
[ליצירה]
...
היי, ביבל...
ממ..
בהתחלה הפריע לי קצת שלקחת נושא שהוא לכאורה כ"כ לעוס...
אבל.. עשית את זה ממש ברגישות, ויפה..
אהבתי את הכתיבה הלא כרונולוגית, ואת סגירת המעגל בסוף.
רק.. לדעתי, פשוט התבקש שהמשפט האחרון יתייחס ל"חמודה". לא יודעת...
[ליצירה]
ואוו.
מעולה, מעולה. ממש. וסליחה שלקח לי כל כך הרבה זמן. לא חושבת שהייתי שמה את זה תחת "שירה", יותר מונולוג או קטע, אבל זה עניין טכני בלבד. כלכבוד, לא רציתי שיגמר.
[ליצירה]
ספתא, תעשה לי ילד!
אופס, רגע, לא המקום הנכון, זה מה שכותבים בתגובות בבמה חדשה.
לומשנה, ספתא, זה משובח, ואני מצטערת שלויכולתי לעזור בעניינים הטכניים ושמחה שהסתדרת איכשהו ואני מאוד אוהבת שירי גרוש אם הם כאלה.
(וסוגריימים זה יופי של דבר, הרשה לי להצטרף למה שסומסום ומנחם אמרו).
שבצ'לום חומד.
[ליצירה]
נראה לי שחרגתם מעט מגבול הטעם הטוב בצנזורה.
אין כאן שום תיאור שיש לצנזר. מה שהוא מתאר נכתב מתוך כאב, זה אדם שמודע לחטאו ומתאר אותו בשיר ונראה לי, מתקרבת, שיש כאן הרבה מאוד כאלה שלא היית קוראת לצנזר.
שרשרת התגובות כאן מזכירה לי כמה תגובות אידיוטיות ביותר שקיבלתי על איזה מונולוג בשם "מוסטפה" בבמה חדשה. אנשים טענו שזה מונולוג לא מוסרי בעליל (מבחינת היחס של הדוברת לערבי ספציפי) ולכן ראוי לציון נמוך. יש לי הרגשה שכאן הייתי מקבלת עליו תגובות אחרות, אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שאנחנו לא שופטים יצירות על פי רמת המוסריות שבהן, ויצירות הראויות לצנזור הן יצירות מסוג אחר לחלוטין, כמו שהדגים לנו ברוב טובו האדון ליטמן.
[ליצירה]
פגשתי אותה שוב היום,
במקרה, במרכז העיר.
היא שאלה אותי אם נתראה בחתונה של איילה (ש.ב., זו מ"געגועים") ואמרתי שבטח,
היא אמרה שהם יגיעו רק לחופה, כי זה עדיין קשה.
אחרי שנתיים וכמה חודשים, זה עדיין קשה, להישאר אחרי החופה של איילה, חברה טובה של אסתר שלעולם לא תזכה בעצמה.
[ליצירה]
יויו,
תיארת כאן רגשות שהרבה הרבה יותר מדי אנשים מכירים מקרוב.
הייתי מסווגת את זה בתור קטע, ועכשיו גם יש הספד, אבל זה לא כל כך סיפור קצר.
טוב, לומשנה, זה סתם טכני.