[ליצירה]
שיר מאוד קשה. המסר שלו לפחות הוא מין האשמה טוטלית (לפחות כך הבנתי) לא הבנתי את הבחירה בכינוי אנשי גשם אבל בפניה לציבור שלם יוצא כאילו אתה יוצא בהאשמה כוללת ולא בטוח שלזה התכוונת.
[ליצירה]
"אחד? שמע ישראל! א-ח--ד!"
"וחוזר חלילה.
וחלילה וחס-"
"עִברים דוברי גוֹיִּית-"
ביטויים מעולים. אני ממש אוהבת משחקי מילים מהסוג הזה. אהבתי את הטקסט כולו- סוג של צעקה שנובעת מיאוש.
אבל בסוף יש טיפת תקווה.
הציטוט בהתחלה מאד תורם למשמעות.
[ליצירה]
מסר חד וקשה, אבל כן ואמיץ. (וגם מסביר את שם המשתמש.)
לא ראיתי פה "ציבור" אלא יותר אוסף של "תינוקות שנשבו", שאולי יכולים לראות בדברים תוכחה ואפילו האשמה, אבל אני שומעת יותר זעקה, תחינה ואפילו פליאה.
[ליצירה]
שלום "זר בתוכם". השיר הזה ממש חריף וחזק! אבל אתה יכול להסביר לי רק את השורות:
"וחלילה וחס-
לעולם ועד
לא תהיה התנתקות. "
לא הצלחתי להבין את האמירה הזאת והקשר שלה לשאר. וגם: מה זה "או ז ה"? חשוב לי לקבל תשובה כי חשוב לי להבין את השיר הזה.
ממש תודה
כנפ"ש.
[ליצירה]
עִברים דוברי גוֹיִּית- ועוד ביטויים יפיפים. מזכיר לי את תחושתי, שברור שיפלו השמיים, שברור שזה מהלך אלוקי, שיחזיר המון או יאבד אותם...
(ואני לא אומרת עכשיו שזה לא אלוקי, זה לא קשור...)
מעניין אותי לדעת מה התחושה שלך היום, הרבה זמן אחרי?(וזו שאלה באמת, לא מקנטרת.)
חוצמזה - אין לי מה להוסיף, השיר מדהים, העיברית מקסימה והאמת, עצובה כשהיתה.
שירך נגע בי. דנדוש.
[ליצירה]
חזק!!!
קודם כל "ונתנה תוקף" מדהים בפני עצמו.
ה-תפילה של יוה"כ מבחינתי...
והתוספות - משבחות את העניין לקריאה שלפני, נותנת נק' למחשבה ומקרבת את התפילה למחוזות ליבנו...
תודה!
[ליצירה]
הי, זר- זה יפה, כרגיל.
אבל אין כמו "עסקים כרגיל"... זאת היתה היצירה העשירית שקראתי פה בערך, ואז- אמרתי שהיא האהובה עלי ביותר.
מאז קראתי עוד, ולא שיניתי את דעתי.
[ליצירה]
שיר קצר אך מרתק ומיוחד בגלל הקישור והיחס המתוחכם למקרא: יצירת ציפיה להסבר ל"על כן יעזוב" המסתיים בהפתעה, והרחבה מעניינת של "את אביו ואת אמו".אולי ניתן לראות גם נסיון ליצור ניגוד בין ה'אי זמינות' תוצר מובהק של המודרניזציה לימי קדם. שיר נפלא.
[ליצירה]
"...והיה הולך זמן רב. אחר כך ראה מבצר (שקורין 'שלאס')..והמבצר היה נאה ומתוקן ומסודר מאוד...ובא לפלטין אחד...והיה שם נאה ויפה מאוד...וראה שם מעדנים ומאכלים טובים...והיה שם רעש גדול ושמחה גדולה...
אחר כך הציצה המלכה וראתה אחד ששוכב בזוית והכירה אותו. ועמדה מכסאה והלכה לשם ונגעה בו ושאלה אותו: אתה מכיר אותי. והשיב לה: הן, אני מכיר אותך, את היא הבת מלך שנאבדה. ושאלה אותה האיך באת לכאן? והשיבה: באשר שאבי המלך נזרק מפיו הדיבור הנ"ל. וכאן המקום הזה ל א ט ו ב."
(מעשה מאבדת בת מלך, ספורי מעשיות משנים קדמוניות, ר' נחמן מברסלב)