[ליצירה]
ההרגשה הסתמית הייתה בגלל שסיימתי לקרוא ונשארתי כזה עם כלום.
כאילו... חיכיתי להמשך, וזה נקטע.
זה פשוט בגלל הציפיות שלי. לא נגד הכתיבה שלך, שדווקא אהבתי אותה. :-)
[ליצירה]
.
שטויות, שחף. את במקום ה-34, וחוצמיזה - אפחד לא יכול לעקוף את אביב וסתיו..
שירוש - היצירה עשויה היטב מאד, ולי הפריע בדיוק מה שהפריע לשחף (כאמור, תלונה לגיבורה ולא אליך).
[ליצירה]
מה סתמי? זה מהמם.
אבל לא אהבתי שהטפת לא על ההתאבדות. הוא מדוכא גם ככה. את מסכנה, אבל הוא הרבה יותר. (אני מתייחסת כאילו זה אמיתי, אפילו שאני לא יודעת אם זה ככה. אבל לוחשוב, זה על התוכן.)
בכל מקרה- מדהים. במיוחד אהבתי את הקטעים של "הי, הכאבתי." אווץ'.
חיים טובים. :) שחף.
[ליצירה]
לא הבנת אותי. אני לא מתכוונת ש-את- כתבת לא טוב, או שזה לא הגיוני שככה היא תגיב. אני מאשימה אותה (הגיבורה, איך לקרוא לה??), לא אותך. את מבינה? זו לא הערה למחברת, אלא לגיבורה. וגם את הגיבורה אני לא שופטת. זה סתם עצוב שככה היא מתנהגת, אבל אי אפשר לשפוט אותה במצב שבו היא נמצאת.
(נראה לי שבקרוב אני אהיה היוצרת עם מספר התגובות הרב ביותר...)
[ליצירה]
אני יודעת, אני מבינה אותך, אבל תחשבי איזה דכאון זה- בנאדם מנסה להתאבד (מה שמראה על דכאון עצום), נכשל (באסה לי), עכשיו הוא גם מתבייש בעצמו, (מה עשיתי להורים שלי, לאחים שלי, לחברים שלי, לת א ו מ ה שלי!) עכשיו הוא צריך להתמודד עם הפגישה בהם, בכל היקרים לו שהוא בגד בהם.
את מבינה את העניין?
אבל זו רק דעתי, בכולופן.
:)שחף
[ליצירה]
..
תראי,
הם באותו גיל(תאומים, בכל זאת) הכי קרובים שרק אפשר, לא מעניין אותה כמה באסה לו, במידה מסוימת היא התרגלה לדאוג לכולם, ונשבר לה.
בכל אופן, בדיוק בקטע הזה השארתי חורים בכוונה כדי שכל אחד ימלא לעצמו, וכן, יש אנשים שהיו מתנהגים איך שזה מיוצג פה,
ואחרי שבנאדם היה מוכן לעשות צעד שיכל להרוס לו ולך את החיים לא ממש מענין אותך שהוא בבאסה עכשיו.
ומשתדלת- סתמיות זה חוסר עלילה או חוסר פרטים?
[ליצירה]
...
ומי כמוני
שידעה את הגוש החוסם בגרון
בלשיר לבד אל הרוח
שחיבקה את עצמה בלילות אבודים
ובכתה סתם כי קר
וצחקה על הפאתטיות,
שהלכה אל הדואר
סתם כדי לראות שלא הגיע מכתב--
(ומצאה בסוף כתובת :)--
יודעת אֶת שאָת
ויודעת אֶת שתהיי
ומוסרת לך חיבוק חם
וטפיחה על שכם.
שווה לחכות.
[ליצירה]
1. לא יודעת, אולי זה בגלל הגיל שלי ואולי בגלל הסביבה אבל אני לא ממש מכירה מקרוב את הסגנון הזה של ה'הודואים'..
ואולי זה בעצם אחד הדברים שרציתי לבטא שהדרך של הגבעות בניגוד (!!!) להודו היא לא בריחה, היא פשוט התמודדות אחרת..
כן, כמוך לרוב עמ"י מצטייר נוער הגבעות בתור פנאטים חמומי מוח שכל היום רק שורפים שדות של ערבים..
ואחד הדברים שהכי מציקים לי זה שגם האנשים שאיכשהוא מכירים אדם אחד או שתיים מסיקים מזה על הדרך כולה, מה שלפחות לפי ההכרות שלי כ"כ לא נכון..
2. בסופו של דבר עופים, אתה צריך לזכור בת כמה אני, וזה שאני בעצמי לא 'נוער הגבעות' לא הופך אותי לבעלת יכולות ומחשבות אחרות משלהם.
אני חושבת שדווקא בגיל שלי, כשכל השאלות עולות ושום דבר כבר לא מובן מאליו (במידה מסוימת) יכולים להתגלות כוחות ענקיים ומחשבות עצומות, ברור שמדובר בסוג מסוים של אנשים אבל זה כבר לא קשור למה הם אלא ל'מי'.
-
תודה על הבונוס!
[ליצירה]
בהחלט טוב מאוד.
אבל אני רק תוהה, אם באמת המטרה היא 'להגיע אל המנוחה ואל הנחלה'.
אם באמת צריך להשתקע בכיוון אחד, אם אין ענין לחפש את הדרך ולשפר אותה כל הזמן, אולי אפילו לנדוד כל החיים, לפי האמת ולא לפי ההרגל.
[ליצירה]
אני לא יכולה לראות את זה יותר!!!
למה מכל הכותבים פה דווקא לך יש את השם של אח של חברה שלי הי"ד???
-
וסתם נראה לי שכדאי שנרגע קצת, גם לו מותר להתבטא, גם לו מותר לכתוב.
[ליצירה]
|צמרמורת|
יושבים וקוראים את השיר הזה, והתמונות עולות, מנסה להבין מקצת מהכאב הזה ויודעת שאי אפשר לקלוט.
מישהו שאיבד אדם קרוב אליו באחד מפיגועי השנה אמר לי שבחיים, אבל בחיים הוא לא הבין את הכאב הזה ואת הקושי בהתמודדות עד שזה פוגע קרוב, אז לנו נשאר רק לחזק את הנותרים, להתפלל לנקמת הנרצחים ולקוות לטוב..
[ליצירה]
\\
מוזר לי לומר על משהו כזה שאהבתי, זה כ"כ מכאיב, כל המציאות הזאת,
הדיבורים, החלומות שנגוזים עם הזמן..
מנסה לחשוב על העולם שהיה פה אם חצי מהחלומות היו מתיישמים,
שנזכה..