[ליצירה]
ההרגשה הסתמית הייתה בגלל שסיימתי לקרוא ונשארתי כזה עם כלום.
כאילו... חיכיתי להמשך, וזה נקטע.
זה פשוט בגלל הציפיות שלי. לא נגד הכתיבה שלך, שדווקא אהבתי אותה. :-)
[ליצירה]
.
שטויות, שחף. את במקום ה-34, וחוצמיזה - אפחד לא יכול לעקוף את אביב וסתיו..
שירוש - היצירה עשויה היטב מאד, ולי הפריע בדיוק מה שהפריע לשחף (כאמור, תלונה לגיבורה ולא אליך).
[ליצירה]
מה סתמי? זה מהמם.
אבל לא אהבתי שהטפת לא על ההתאבדות. הוא מדוכא גם ככה. את מסכנה, אבל הוא הרבה יותר. (אני מתייחסת כאילו זה אמיתי, אפילו שאני לא יודעת אם זה ככה. אבל לוחשוב, זה על התוכן.)
בכל מקרה- מדהים. במיוחד אהבתי את הקטעים של "הי, הכאבתי." אווץ'.
חיים טובים. :) שחף.
[ליצירה]
לא הבנת אותי. אני לא מתכוונת ש-את- כתבת לא טוב, או שזה לא הגיוני שככה היא תגיב. אני מאשימה אותה (הגיבורה, איך לקרוא לה??), לא אותך. את מבינה? זו לא הערה למחברת, אלא לגיבורה. וגם את הגיבורה אני לא שופטת. זה סתם עצוב שככה היא מתנהגת, אבל אי אפשר לשפוט אותה במצב שבו היא נמצאת.
(נראה לי שבקרוב אני אהיה היוצרת עם מספר התגובות הרב ביותר...)
[ליצירה]
אני יודעת, אני מבינה אותך, אבל תחשבי איזה דכאון זה- בנאדם מנסה להתאבד (מה שמראה על דכאון עצום), נכשל (באסה לי), עכשיו הוא גם מתבייש בעצמו, (מה עשיתי להורים שלי, לאחים שלי, לחברים שלי, לת א ו מ ה שלי!) עכשיו הוא צריך להתמודד עם הפגישה בהם, בכל היקרים לו שהוא בגד בהם.
את מבינה את העניין?
אבל זו רק דעתי, בכולופן.
:)שחף
[ליצירה]
..
תראי,
הם באותו גיל(תאומים, בכל זאת) הכי קרובים שרק אפשר, לא מעניין אותה כמה באסה לו, במידה מסוימת היא התרגלה לדאוג לכולם, ונשבר לה.
בכל אופן, בדיוק בקטע הזה השארתי חורים בכוונה כדי שכל אחד ימלא לעצמו, וכן, יש אנשים שהיו מתנהגים איך שזה מיוצג פה,
ואחרי שבנאדם היה מוכן לעשות צעד שיכל להרוס לו ולך את החיים לא ממש מענין אותך שהוא בבאסה עכשיו.
ומשתדלת- סתמיות זה חוסר עלילה או חוסר פרטים?
[ליצירה]
...
ומי כמוני
שידעה את הגוש החוסם בגרון
בלשיר לבד אל הרוח
שחיבקה את עצמה בלילות אבודים
ובכתה סתם כי קר
וצחקה על הפאתטיות,
שהלכה אל הדואר
סתם כדי לראות שלא הגיע מכתב--
(ומצאה בסוף כתובת :)--
יודעת אֶת שאָת
ויודעת אֶת שתהיי
ומוסרת לך חיבוק חם
וטפיחה על שכם.
שווה לחכות.
[ליצירה]
1. לא יודעת, אולי זה בגלל הגיל שלי ואולי בגלל הסביבה אבל אני לא ממש מכירה מקרוב את הסגנון הזה של ה'הודואים'..
ואולי זה בעצם אחד הדברים שרציתי לבטא שהדרך של הגבעות בניגוד (!!!) להודו היא לא בריחה, היא פשוט התמודדות אחרת..
כן, כמוך לרוב עמ"י מצטייר נוער הגבעות בתור פנאטים חמומי מוח שכל היום רק שורפים שדות של ערבים..
ואחד הדברים שהכי מציקים לי זה שגם האנשים שאיכשהוא מכירים אדם אחד או שתיים מסיקים מזה על הדרך כולה, מה שלפחות לפי ההכרות שלי כ"כ לא נכון..
2. בסופו של דבר עופים, אתה צריך לזכור בת כמה אני, וזה שאני בעצמי לא 'נוער הגבעות' לא הופך אותי לבעלת יכולות ומחשבות אחרות משלהם.
אני חושבת שדווקא בגיל שלי, כשכל השאלות עולות ושום דבר כבר לא מובן מאליו (במידה מסוימת) יכולים להתגלות כוחות ענקיים ומחשבות עצומות, ברור שמדובר בסוג מסוים של אנשים אבל זה כבר לא קשור למה הם אלא ל'מי'.
-
תודה על הבונוס!
[ליצירה]
בהחלט טוב מאוד.
אבל אני רק תוהה, אם באמת המטרה היא 'להגיע אל המנוחה ואל הנחלה'.
אם באמת צריך להשתקע בכיוון אחד, אם אין ענין לחפש את הדרך ולשפר אותה כל הזמן, אולי אפילו לנדוד כל החיים, לפי האמת ולא לפי ההרגל.
[ליצירה]
..
באופן כללי אני לא אוהבת חריזה מדויקת, אבל זה כתוב טוב, זורם,
תכתבי עוד, תמיד משתפרים, משתכללים,
ומנסיון, לקרוא שירים תמיד עוזר לשפר, ללמוד.
בהצלחה, וח"ח.
[ליצירה]
ואוו,
ממש ממש יפה..
-
סתם מזכיר לי משו,
לפני כמה שבתות הלכנו לאיטנו ברחובות השכונה ופתאום ראינו חוט חשמל חצי קרוע עם ניצוצות סביבו שהפכו לאש קטנה..
בקיצור, הדרך הפשוטה והקלה לשריפה.
הלכנו לאחד מהטלפונים הציבוריים ששכנו שם להזמין מכבי אש ובמשך שניות ארוכות כל אחת מאיתנו ביקשה מהשניה שתתקשר, כולנו לא העזנו לחלל שבת, למרות שהיה צריך..
בסוף חברה שלי התקשרה, אבל את התחושה הזאת של הפחד לגעת בקדושה של השבת אני לא ישכח כ"כ מהר..
[ליצירה]
אמיתַי-
ד"ר- תודה, גם לך פיצקית.
תראה, אני רואה אמת בשתי הדרכים למרות שלעניות דעתי דרכו של אמיתַי היא לא ההפך לדרכו של יונתן, היא יותר אמצע נוטה הצידה.
בסופו של דבר אני חושבת ששתי הדרכים קיימות בתוכי ובעצם אני מנסה לשלב בניהם בצורה האמיתית ביותר.
דווקא אני ישמח אם תחזיר מכתב ליונתן, בסופו של דבר לכל מה שאני כותבת יש ביטוי בלב שלי וזה משקף הלכי רוח שעוברים במידה מסוימת.
:-)
ולעניננו, לא, זאת לא זעקה על הזילזול בנוער הגבעות למרות שהזילזול הזה מאוד חורה לי.
'אם ניסית להציג מה שאמיתִי' - לא ממש הבנתי מה המשפט הזה בא להגיד, אשמח אם תרחיב..
לרגע לא טענתי שאין אש בישיבות האלה, ומי שהעלה אותם זה אחד מהמגיבים.
גם בתור יונתן דיברתי הרבה יותר על חתך גיל קצת יותר קטן שאם כבר מקביל לישיבות תיכוניות.
וזה נכון שהאש ישנה, אבל לצערנו היא חסרה אצל כ"כ הרבה אנשים ביננו.
משנה אידולוגית?
אני משערת שגם אני לא מסכימה עם 'יונתן' במאה אחוז אבל אסור להתעלם מהאמת שיש בדרך הזאת.
בת 14?
לא, כבר 16- ומזמן אני לא שיר*14.
[ליצירה]
תראי אודיה,
זה לגמרי לא שנאת אחים.
זה כאב עצום, כאב ויאוש מהעוורון הזה.
לא, המטרה שלי היא לא לייבש אותו, אני לא יכולה לשבת בצד ולראות מילים כאלה נכתבות כשדם של אחים שלי זועק מכל עבר.
מאיפה הציניות הזאת?
מסבארו, מהגבעה הצרפתית, ממרכז כלל, מהדולפינריום, מואדי חרמיה
מצטערת, אבל אני לא יכולה להתמודד עם העיוות הנוראי הזה אחרת, אני לא יחזיק מעמד.
מסכימה איתך במאה אחוז שיש מילים שלא שייכות אבל אני חושבת שבנאדם שבוחר לפרסם דבר כזה באתר שידוע שרוב כותביו (או לפחות האלה המגיבים) לא מחזיקים בדעה שלו צריך לדעת שאלו יהיו התגובות.
במיוחד כשמדובר בשכול ובכאב.
כשנוגעים בפצע המוגלה מתפוצצת, ואף אחד לא אוהבת מוגלה..
[ליצירה]
מישי-
דבר ראשון- צאי מהראש של 'בואו נראה איך תקפו אותי ואיך אני מגנה על עצמי' ואז תקראי את ההודעה שלי.
באמת שלא הייתי בטוחה שאני צודקת ושבאמת את טעית ולא ההפך..
כשבנאדם לא בטוח בעצמו הוא נוטה להאריך בדברים כדי לברר את הנקודה היטב.
כפיש?
באמת שלא ניסיתי לרדת עליך, נקודה.
נעלבתי?
לא, סתם מציק לי נורא שאת מתקנת אותי כל הזמן, אני מבקשת ממך להפסיק עם זה ואת מסרבת, מה את רוצה שאני יעשה?
טעויות מפריעות לך?
תתקני בלב, זה באמת לא אשמתי.
ולעניין:
אוקי, לא הבנתי אותך, קורה, פעם הבאה תנסי לכתוב בשפה שלא רק מחוננים בוגרי תרבות יבינו.
בסדר?
-
מתקרבת- זוכרת מה אמרת שאת לא אוהבת שעושים?
מזדהה.
[ליצירה]
\\
מוזר לי לומר על משהו כזה שאהבתי, זה כ"כ מכאיב, כל המציאות הזאת,
הדיבורים, החלומות שנגוזים עם הזמן..
מנסה לחשוב על העולם שהיה פה אם חצי מהחלומות היו מתיישמים,
שנזכה..