[ליצירה]
חסר לי מסר בכל הסיפור הזה... אבל אם כבר-
אם כבר יעקב והבאר אז משהו שחשבתי בדיוק. מי אמר שאין דבר כזה אהבה ממבט ראשון? שזה שייך רק לסרטים? הנה יעקב מתאהב ברחל בן רגע. במבט ראשון הוא מכיר אותה עד זיהוי אפילו של חוסר השלמות של החיבור שבינהם. "וישק יעקב לרחל וישא קולו ויבך" ואם זה בתורה סימן שגם אנחנו כאלה. לפחות בפוטנציאל.
[ליצירה]
אהממ... תודה למגיבים
סתיו ואניה - תודה. מקווה שאחזור לכתוב (הפסקה של כשנתיים. בעעע)
רדף השיג - ה'חבורה הישנה'? אחלה של שם (אנחנו בפגישות השבועיות הסודיות שלנו קוראים לזה old school, אבל גם זה שם) :-)
בקשר למה שנשימה מטהרת כתבה - אין חובה לקשור סוף להתחלה, אבל זה תמיד יוצא נחמד שעושים ככה (לדעתי) - יש למישהו רעיון איך אפשר כאן?
בעז - המטרה לא היתה בדיוק מסר, אלא יותר תשובה ל"איך זה שהסבירו לברנש למה לא גוללים את האבן ופסוק אחר כך הוא גולל אותה - וזה עובר לו די בשקט?". על הקטע עם יעקב ורחל... לא'דע, התלבטתי האם להכניס את זה לעסק וקצת הפריע לי (לפחות עכשיו) לעשות את ההאנשה הזו בקטע הרומנטי\בינו-בינה לאחד מהאבות (אולי זו הסיבה שיעקב לא דיבר כל הסיפור...).
[ליצירה]
רק בגלל שהבטחתי
אבל גם בגלל שזה באמת סיפור מיוחד, רווי בכל האמונות, תפלות או לא, שיש לנו על בריאת העולם.
כתוב בצורה סיפורית, אולי אפילו מעט ילדותית, אבל מאיר את כל סיפור בריאת העולם באור שונה לגמרי.
רק לדמיין את בורא העולם בתור ילד קטן ותחמן.. ובכלל את החיים שלנו כתוצאה מזה בתור קוריוז..
חביב ביותר!!
[ליצירה]
חחח... ענק!
והזוי לחלוטין :-)
אהבתי וצחקתי :-)
אגב, אולי ערוגה וחתלתול התכוונו לטרחנות מסביב לתיאטרליות של האמא והכסא, או לחלקי המחשב הנישא, או אולי לבדיחה עם החרדל משומה. בכולופן, זה מה שצרם לי, אבל בהחלט הרוב פה ענק לגמרי!
[ליצירה]
אוקיי...
אני מאד מקווה שזה לא הושר לכבוד גברת מרכבה או העלמה מג"ח... :-)
נחמד לי לקרוא על הספן שצריך לצאת למדינות רחוקות, רק בתחפושת שריונר...
[ליצירה]
סגנון קליל וטוב
בדיוק מה שהייתי צריך
אחל'ה של סיפור (אגב, גמני חשבתי כמו חתלתול - פשוט מדובר בסיפור איגיון חביב, ולמען האמת? אני חושב שאולי גם כדאי להשאיר אותו ככזה..)
[ליצירה]
אסתר וקצתחרת
אז מה שנעלם זה האנשים ששמים לב שיש הרבה אנשים ששמים לב למה שנעלם?
אה, ותמונה יפה. יפה מאד.
הזכירה לי את שלולית החורף בנתניה - נוסטלגיה שנעלמת כל שנה, וחוזרת (ומקווה שבע"ה תמשיך לחזור) כל שנה.
[ליצירה]
חביב בהחלט
וכפי שאני מכיר את לונסלוט, הוא שכנע את ארתור לקחת את גוויניבר (אגב, שם המחשב שלי, אבל מסדרת ספרים אחרת לגמרי, לומשנה..) כך שהיא דאגה שארתור יקנה ב-ד-י-ו-ק את השולחן שהיא רצתה..
מעתה אמור : "המלך ארתור ואבירי השולחן האובלי" (מסתדר מצויין עם הגבירה מאבלון..)