[ליצירה]
חסר לי מסר בכל הסיפור הזה... אבל אם כבר-
אם כבר יעקב והבאר אז משהו שחשבתי בדיוק. מי אמר שאין דבר כזה אהבה ממבט ראשון? שזה שייך רק לסרטים? הנה יעקב מתאהב ברחל בן רגע. במבט ראשון הוא מכיר אותה עד זיהוי אפילו של חוסר השלמות של החיבור שבינהם. "וישק יעקב לרחל וישא קולו ויבך" ואם זה בתורה סימן שגם אנחנו כאלה. לפחות בפוטנציאל.
[ליצירה]
אהממ... תודה למגיבים
סתיו ואניה - תודה. מקווה שאחזור לכתוב (הפסקה של כשנתיים. בעעע)
רדף השיג - ה'חבורה הישנה'? אחלה של שם (אנחנו בפגישות השבועיות הסודיות שלנו קוראים לזה old school, אבל גם זה שם) :-)
בקשר למה שנשימה מטהרת כתבה - אין חובה לקשור סוף להתחלה, אבל זה תמיד יוצא נחמד שעושים ככה (לדעתי) - יש למישהו רעיון איך אפשר כאן?
בעז - המטרה לא היתה בדיוק מסר, אלא יותר תשובה ל"איך זה שהסבירו לברנש למה לא גוללים את האבן ופסוק אחר כך הוא גולל אותה - וזה עובר לו די בשקט?". על הקטע עם יעקב ורחל... לא'דע, התלבטתי האם להכניס את זה לעסק וקצת הפריע לי (לפחות עכשיו) לעשות את ההאנשה הזו בקטע הרומנטי\בינו-בינה לאחד מהאבות (אולי זו הסיבה שיעקב לא דיבר כל הסיפור...).
[ליצירה]
רק בגלל שהבטחתי
אבל גם בגלל שזה באמת סיפור מיוחד, רווי בכל האמונות, תפלות או לא, שיש לנו על בריאת העולם.
כתוב בצורה סיפורית, אולי אפילו מעט ילדותית, אבל מאיר את כל סיפור בריאת העולם באור שונה לגמרי.
רק לדמיין את בורא העולם בתור ילד קטן ותחמן.. ובכלל את החיים שלנו כתוצאה מזה בתור קוריוז..
חביב ביותר!!
[ליצירה]
חחח... ענק!
והזוי לחלוטין :-)
אהבתי וצחקתי :-)
אגב, אולי ערוגה וחתלתול התכוונו לטרחנות מסביב לתיאטרליות של האמא והכסא, או לחלקי המחשב הנישא, או אולי לבדיחה עם החרדל משומה. בכולופן, זה מה שצרם לי, אבל בהחלט הרוב פה ענק לגמרי!
[ליצירה]
לחם פנים, הא?
כלחם הפנים לפנים...
השוואה יפה מאד.
ו.. מנסיון - לחם קפוא תמיד לא יהיה טוב כמו לחם רגיל... כי תמיד אחרי שמחממים אין לו טעם של טרי והפנים שלו נשאר טיפה קר...
[ליצירה]
[ליצירה]
גם אני התחברתי ל"חמש עשרה וארבע שנים" (למרות שאצלי זה יותר חמש עשרה ושלוש עשרה שנים...).
לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף, וכך היה מונה - אחת, אחת ואחת...
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
שיר משובח
בעעע :-) אני מבין עכשיו למה חשבת שזה לא משהו...
התכוונתי "גרוש" במונח של "כן.. השיר הזה? <נשיפה קלה על האצבעות> לא משהו בכלל, בשניות עשיתי אותו... מה, הוא יפה? באמת?!"
ובסוף כתבתי "או שלא" = הסוגריים אמורות להביע מחשבות של "אולי" ו"כנראה לא, ועדיין" - הם לא מובאות כמנה העיקרית...
בשירים כאלה בתכל'ס מה שהולך יותר ומעניין יותר זה המחשבות שמאחורה - שבסוגריים, כי בסופו של דבר בהרבה פעמים הם האמת (או במקרה הזה, מה שמקווים שבאמת יקרה) שמסתתרת מאחורי המסיכה.
אמרתי שאקרא בביקורתיות יתר - רק אז שמתי לב לחרוזים ולכך שהחריזה לא מושלמת.
לדעתי זה מעולה.
החריזה במקרה הזה אינה העיקר - היא רק רפרפת שעושה את העסק יותר בליע (יש מילה כזו? "בליע"?)
בקיצור (למי שאולי יבין משהו הפוך ממה שכתבתי:-P) - טוב מאד.
[ליצירה]
מגן יקירי..
מה שנפש כתב הינו הצד היחיד להתיר (לפי ההלכה, יש דעות שסוברות שהוא לא מוקצה, רוב הפוסקים לא סוברים כך).
אגב, בקשר לבית כנסת - לענ"ד רובה לא נחשב כנשק - רובה לא יכול להרוג (כל עוד לא הכנסת מחסנית ודרכת) לכן יש מקום רציני להסתפק האם שייך בו הדין של 'אסור להכניס סכין וכו' לבית הכנסת'...
[ליצירה]
בואי בשלום
בואי בשלום, זו היתה הבעיה :-)
בסופו של דבר גיליתי שמבין כל קוראי האינט' רק אחת הגיבה (במקום אחר) וכתבה שהיא מחבבת סגנון אדם-ברוך שכזה.
זו היתה הנקודה בה חשבתי שחייבים להסביר אחרת השיר הזה יעצר באדם ברוך - שזה אחלה של מקום אולי, אבל לא המקום של השיר הזה.
טובי - שתוהה איפה המקום שלו עצמו, נו.. נחכה למחר ונראה אי"ה..
[ליצירה]
מצחיק אותי :-)
אתה יודע למה? כי אני כבר עשיתי את זה! :-)
כתבתי כאן פעם סיפור על נקודה בשם "דוט" (צ'אל את מישי, היא קראה לעצמה ככה הרבה זמן בגלל זה...) ואת הסיפור כתבתי עם נקודה אחר כל מילה (או אות, לא זוכר בדיוק...)
אז איך אמרו בספרים, בשירים ובמפות הכוכבים?
אונה לך ואונה לך! (או בציטוט מדוייק "שתי אונות לירדן, זו שלך וזו גם כן")