קטע זה מסווג כסיפורת ובחרתי בו כיוון שמלבד הדיאלוגים, שנראו לי פה ושם מאולצים במקצת, הוא מהווה סיפור קצר נאה, כתוב בגוף ראשון, ואפילו מתאים לדפוס באחד מעיתוני הנוער או הנשים. הסיפור אינו נשען על גרעין רעיוני, החומרים הדרמטיים קלילים, בית קברות, קברן, אהבה, חיזור עקיף, העלילה מהירה והתרת הסבך [denouement ] חביבה ומשעשעת. כדאי לציין שכתיבת פרוזה בגוף ראשון נראית קלה למתחילים אולם נחשבת לטכניקה קשה ומגבילה. מי המליץ?

כי זה קורה. תמיד קורה. ובמשפטחדימים לעיתים רחוקות מצליחים לעשות כזה "אאוץ'". מי המליץ?

אחח.. כל כך מעט מילים, כל כך הרבה נאמר.. איזה כיף זה כשכותב איכותי יודע לומר את דברו in not so many words, דברים שאנו, הקוראים הפשוטים קוראים וישר מזדהים, ישר יודעים שאלה דברים נכוחים ואמיתיים, דברים היוצאים מן הלב והנכנסים אל הלב. לכל אחד מאיתנו יש, כמובן, את אותה החבילה, ומי שאומר שאין לו, אז או שהוא חי בהכחשה, או שהוא מת. איזה כיף זה שמגיע יוצר חדש שמצליח על ההתחלה לכבוש את קוראיו, ולתת להם את ההרגשה, שלו הם היו הכותבים, אותן המילים ממש היו יוצאות תחת מקלדתם. בתקווה לקרוא עוד מיצירותיך, יואליקו, וברוך הבא בצל קורתנו. מי המליץ?

מהבויעדם במסגרת העלאת שירים ישנים הנה אחד שנוגע. פשוט, לא מתוחכם אך נכון נכון. מי המליץ?

למחוזות הרחוקים שכאן לאן היא לוקחת אותנו, הגברת הזו. הקריאה השוטפת, התיאורים והשימוש הנכון במילה- הופכים זאת ליצירה מושלמת. מי המליץ?

תכלה שנה, זאת ההמלצה המסיימת עבורי את השנה, בשתיקה מתדפקת על מילים רועמות. שנה טובה אנשי צורה! מי המליץ?

שתהיי לי המילים, בגלל השתיקה שכל המילים לא יוכלו לה. ושוב, התפרעות על הרפרנס. מי המליץ?

אם לא אזכרכי לקראת תשעה באב. השיר הזה, שמצליח להכות בעוצמה למרות ואולי דווקא בגלל הפשטות שבו, מזכיר לנו את שאסור לשכוח. מי המליץ?

אחד בעקבות שמונה באופן מסורתי צורה מתברכת בשירים-בעקבות-חגים, והנה גם חג החנוכה לא יצא נפסד וזכה בשיר מצויין בעקבותיו. ואולי זה נשמע קצת טכנוקרטי, אבל אהבתי את השיר בעיקר בגלל היחס הגבוה של מחשבה פר מילה. (כן כן, וגם מה שהוא גורם להרגיש, וכיו"ב). מי המליץ?