[ליצירה]
ממש חזק
זה שיר ממש חזק, המבט החדש שנוצר כלפי דברים פעוטים מתוך החיים מתוך שהייה במחנות המוות...
זה מעמיד את פני הדברים באופן מצמרר....
תודה לך...
[ליצירה]
לי קצת מפריעה הגישה הנואשת הזאת בחיפוש אחר מכסים ... יש גם אנשים שאולי מעדיפים להשאר לבד... אבל השיר חמוד מאוד. (אהבתי את סוגי המיכסים השונים... ובפאב מחפשים בירה טובה כמובן!!!)
תודה
[ליצירה]
גרם לי כמעט לבכות!
(אך התאפקתי -כי "ילדים גדולים לא בוכים")
אגב אתה אחד המעטים שחורז ושוקל כמו שצריך
למרות הזעזוע, אעיר (ברשותך) :
נוֹפֶלת עַל רִצְפּת הבֶּטוֹן בְּאֵימה -אני מציע : נופלת על רצף בטון באימה (עד כמה תמוה שזה נשמע . השמתת ה"ה" בסוף מלה וע"י כך הפיכתה למלה במין זכר היה דבר סטנדרתי במסורת הפייטנית הארצישראלית-אשכנזית : ערם-במקום ערמה לדוגמא) - בשביל לשמור על המשקל
[ליצירה]
מה זה קשור?
תסלח לי, בועז אופיר, אבל במה קשורה ההתנתקות והסרטים הכתומים והכחולים לעניים???
מה, אם יש עניים במדינה (וזה מה-זה קשה!) אז אין כבר נושאים אחרים חשובים בחיים?
אם כך, יש לי רעיון לשיר נוסף:
יש לנו עיירות פיתוח
ויש לנו עניים
יש לנו שרון
ויש לנו עניים
יש לנו איום גרעיני
ויש לנו עניים
יש לנו טרור ערבי
ויש לנו עניים
יש לנו ליגת כדורגל
ויש לנו עניים
כן
יש לנו עניים
יש אנשים שאין להם מה לאכול
ולא מעניין אותי כלום, בגללם.
יש עוד מיליון עניינים חשובים
ואני מה איכפת לי - ימות העולם!
ועוד נקודה אחת, בועז אופיר, שבה אני רוצה להביע דעה אישית:
העוני הוא זוועת עולם, כמו גם המציאות שבה צומחת העניות ונוצרים העניים.
אבל זו ממש לא הזוועה היחידה.
[ליצירה]
תחושת הכאב שלך, ארז, עולה מכל משפט.
לא היכרתי אישית את נתן יונתן ז"ל, אבל מה שדיבר אלי יותר מכל, זו היכולת שלו לשבץ שברי פסוקים מן התנ"ך בתוך שיריו, כשהם נטמעים בטבעיות, בזרימה השוטפת של השיר.
לפעמים הוא לקח משפט מהתנ"ך ושיבץ אותו במשמעות אחרת לגמרי ממשמעותו המקורית. לפעמים צמד מילים נתנו את מימד העומק לשיר. לפעמים לא יכולת לחוות את תחושת הכאב טוב יותר, ללא המשפט התנ"כי שהוטבע בשיר. ועוד כהנה וכהנה דוגמאות.
חשבתי על זה לא מעט. אתה יודע מה זה אומר?
זה אומר, שחוץ מזה שהבנאדם היה סייסמוגרף של מילים, בעל רגישות מדהימה לניואנסים הדקים ביותר, חוץ מזה הוא פשוט ידע תנ"ך. לא רק ידע מלשון השכלה, אלא מלשון התחברות.
הבנאדם חי תנ"ך.
רק מי שחי באמת את התנ"ך, יכול לעשות כזה שימוש טבעי בפסוקיו.
והדבר הזה בדיוק, הוא שדיבר אלי בשיריו יותר מכל.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
[ליצירה]
מקסים.
לא מסכים עם אף מילה שכתב "חן לב" בתגובתו.
מה שיפה כאן בעיני, זה שהמשפט כשלעצמו הוא סתמי, ורק כאשר מצרפים אליו את המשפט שבסוגריים, פתאום, בבת אחת, הוא מתמלא במשמעות טעונה שעולמות שלמים וכל כך שונים זה מזה - תלויים בה.
חכמת חיים.
אהדתי.
תודה רבה.
[ליצירה]
אני רואה שנוצרה כאן בעיה בהקלדת סימני השאלה והנקודות בסוף משפט.
1. מישהו יודע איך מתגברים על זה?
2. מישהו יודע איך מתקנים את הכיתוב הנוכחי?
תודה.
אהרל'ה
[ליצירה]
אשרי מי שמסוגל לחוש את הכיסופים.
כיום, בגלל המדיה החושפת כל, ישנם צעירים שאיבדו את חוש הכיסופים.
גם רוצים לגעת, אבל כאן ועכשיו!
ואכן, יש ערך עצמי גם לכיסופים, לגעגוע. הם מבטאים אולי את הדרך הארוכה שהיא בעצם הקצרה, הם המצפן המסמן את הדרך.
מי יגיע? אין לדעת. אך למי שיש כיסופים יש גם דרך. וגם זה הרבה כיום.