לצערי בגלל באג מטורף אני לא יכולה לפרסם תחת שמי הקודם "תמי גבאי" שהחולף ל "תמי ממי" (ואז בא הבאג)
בת 30 נשואה וחובקת 2 ילדים קטנים ומתוקים. "דע מי אתה ואז הכל יסתדר מאליו"
[ליצירה]
שתי 'רחל' בשיר אחד - רחל המחכה ליעקב ורחל המעודדת את עקיבא.
מעבר מעניין מ'לא אנוח, לא אשקוט' ו'הן הבטחת' ל'לך אהובי' ו'אחכה לך'. אבל האווירה בשיר שליוה מדי, כבר בתחילתו, בניגוד לתוכן.
נחמד לשמוע ממך, אפילו אם צריך לחכות חדשיים
תודה
[ליצירה]
שבוע טוב!
אין הגאולה תבוא עד שיתייאשו ממנה,צריך לזכור את זה גם בזמן סוף האפילה של הגלות וצריך לזכור שנהיה מיואשים ,כי זו הדרך שאין האור מפציע אלא מתוך החושך של הייאוש
[ליצירה]
אמן - שרק נזכה עוד ועוד...
בהשפעת השיר גם בי צצו געגועים לחברים מהילדות - איזו תקופה קסומה...
מצא חן בעיניי במיוחד הסיום האופטימי, כי בד"כ מסע לעבר מעלה חיוך על השפתיים, גם אם הוא מלווה בעצב וגעגועים...
תודה
[ליצירה]
אני יודעת שצ"ל בך תתברך וישפוך שיחו.
הרצון היה להפוך א זה למשהו אישי וישיר.
גם כשאני שרה את השיר הזה אני משנה.
וואי מה שכתבתי אפילו לא מתחיל לתאר את החוויה הקדושה שעברתי שם. וגם היה ממש כייף שאפשר היה לרקוד ולא לעמוד כמו.. ולהסתכל על הבנים רוקדים. אף פעם לא הבנתי את הבנות האלה שמסתכלות.
נו.. מילא.
[ליצירה]
יש פעמים בהם הדמויות בוגרות ויש פעמים בהם הדמויות ילדותיות, או סתם 2 בנות טיפשעשרה? (-: הסיפור עצמו חמוד אבל אני תופסת ממך הרבה יותר מבחינת רמת כתיבה.
לכן החלטתי שיש כאן משהו שלא הבנתי או פיספסתי. אשמח להסבר.
תודה לך.
[ליצירה]
למה? תתנתקו שנייה מהפן הרגשי זה בכלל לא רע (-:
קבל עצת עימוד וכתיבה נכונה:
זה היה ביתי,עד שבא יס'מניק ענקי,
דחף אותי,דחף אותך,דחף אותנו,ביחד נעוף לניצנים,ואנחנו עם כל הזיכרונות שנמחקים...
זה היה ביתי עד שבא שרון המפלצתי,
גירש אותי גירש אותך גירש אותנו ביחד נעוף לניצנים,ואנחנו עם כל הזיכרונות נעלמים...
זה עכשיו ביתי,בלי כיריים,ובלי נורת חשמל,
עכשיו שלי,וגם של אחמד ושל ג'בר,ביחד,
נשחרר את פלשתין,ואנחנו,
עם כל הזיכרונות שמתחדשים...
נהנתי...
תודה לך.