[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
בלי קשר לעובדה שהשיר מצוין-
אם היית מסיימת כך:
"אני מקריאה לו מספרו וקוראת לו בשמו
ובמישרים
אני קוראת לו-
"
היית מרויחה גם את המתח של החרוז החסר, גם את המשמעות הנוספת שבקריאה לאלהים, וגם הופכת את השיר למעגל קסמים, שתחילתו נעוצה בסופו. קצת חבל..
[ליצירה]
מצטער אם אני מחדש לך אבל..
זה לא עובד ככה.
כמעט אף פעם.
ונראה לי שכמות הדמיונות שעפים באוויר בטרמפים מהסוג הזה, היו יכולים לפרנס את המתחרים של האחים גרים עד שאף אחד על הכדור לא היה יודע מי זו כיפה אדומה.
השאלה היא אם זה יוצר משהו חיובי.
נדמה לי שלא.
[ליצירה]
היי סקיפשת, זה כבר שמונה עשרה?
ואני הייתי בטוח ששש עשרה היה לא מזמן.
בדקתי, כן, זה שמונה עשרה.
שמונה עשרה זה לא אומר רק בגרות ועצבות ובתי חרושת. גם הרבה נחת והבנה ולימוד.
הכל עניין של נקודת הסתכלות.
והסיפור חמוד חמוד, אם קוראים שורה מתוך שלוש...
[ליצירה]
*.
אני פה.
---
אני לא בטוח שאפשר להסתתר מאחורי ההיתר של POETIC LIECENCE, כאשר מפירים באופן בוטה את חוקי הלשון. אני מתכוון ל"נכמהת".
זה... קצת מאולץ לשיר, כי זה אמור להיות "כמהה", אבל לא הסתדר לך עם הצליל...
אני טועה?
<גם: יחד עם "נכמר" זה מעמיס יותר מדי.>
---
סך הכל זה מעולה ואני אוהב את זה.
[ליצירה]
ילדים.
זה לא יפה לעשות דברים כאלה לאנשים מיואשים כמוני. פשוט לא יפה. אוי אלוקים.
מתקרבת- רק רציתי לומר, לפני שראיתי את ההתכתבות, שהפעם זה באמת באמת.
קרה לי משהו בפנים. איזה וריד התפוצץ באיזור הלב. אני עדיין לא בטוח.