[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
*.
משום מה יש לי תחושה לא נעימה בגב.
והיא מתחילה מהעובדה הפשוטה, שלי אישית הרבה יותר כיף וזורם לכתוב תגובה "אנטי דתית" מאשר תגובה "דוסית מעוצבנת".
אני חושב שכדאי שאנשים יחשבו לפחות את אותו מספר פעמים לפני שהם כותבים תגובה של "תנו לכתוב בשקט", כמו שהם היו חושבים לפני תגובה של "צריך להוריד את זה מפה".
ושימו לב: מתבוננת לא כתבה שומדבר "כופה". היא רק כתבה שהיא לא אוהבת את זה. זו לא סיבה להתנפל.
[ליצירה]
ובכן, מספר הערות שיש לקרוא בעדינות:
- התחביר לא ברור בשורה הרביעית. אם נושא השורה השלישית הוא "הרוח", עליו בהחלט אפשר לומר "וימות" (למרות שלא כדאי, כי התייחסת אליו בשורה ראשונה כנקבה), באה מקהלת האתמולים הנקבית וחותכת את הקשר בין הנושא לנשוא.
אי אפשר לקרוא את זה כך, אולי אם תשימי סוגריים, כך:
רוח ים מלוחה כרסמה בי
את שכבות הכורכר החמות –
(מקהלת אתמולים פתאומית
שוב אספה השרב,)
וימות.
- הביטוי עבודת אלולים:
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=14235&code=980
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=7477&code=550