[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
המממ...
חכו נא ועמדו הכן
הנה באה תגובת הבן:
ובכן רצינו בת לבחור
אך אין זה מכובד, לאמור
שלא כל קשר וירטואלי
הוא איך שבא לי,
איך נראה לי.
לכן נזהרנו, באמת
אך מה מוזר, הנה כעת
אומרת לנו עלמת חן
שהיא רוצה להתחתן.
ולא עם משודך ידוע
עם דייט גבוה וקבוע
פעמיים בשבוע,
אלא דווקא, פלאי ממש
עם כל ברנ-ש
יוצר נרגש.
[ורק רציתי להזהיר:
"לשנינו אין מקום בעיר"
ואם אני וממזי פה
כל העולם ואחותו
יחליפו צ'יק צ'אק טלפונים
גם אם דרומים, גם אם צפונים]
כיוון שאין זה "לא כלה"
(אך מה רבים בלא כלה)
אזעק ואשתדל המון
שאין זה שוק, לא תיאטרון
כאן המסך עוד לא ירד
כאן אין חשד בכל אחד
שאם כתב תגובה זוהרת,
אז הוא חושק בַּמֶחברת.
לכן אציע, רבותי
השידוכים תדחו, אולי
ליום אחר מתוך המלאי
(אל תשכחו לפנות אלי...)
[ליצירה]
*.
משום מה יש לי תחושה לא נעימה בגב.
והיא מתחילה מהעובדה הפשוטה, שלי אישית הרבה יותר כיף וזורם לכתוב תגובה "אנטי דתית" מאשר תגובה "דוסית מעוצבנת".
אני חושב שכדאי שאנשים יחשבו לפחות את אותו מספר פעמים לפני שהם כותבים תגובה של "תנו לכתוב בשקט", כמו שהם היו חושבים לפני תגובה של "צריך להוריד את זה מפה".
ושימו לב: מתבוננת לא כתבה שומדבר "כופה". היא רק כתבה שהיא לא אוהבת את זה. זו לא סיבה להתנפל.
[ליצירה]
ילדים.
זה לא יפה לעשות דברים כאלה לאנשים מיואשים כמוני. פשוט לא יפה. אוי אלוקים.
מתקרבת- רק רציתי לומר, לפני שראיתי את ההתכתבות, שהפעם זה באמת באמת.
קרה לי משהו בפנים. איזה וריד התפוצץ באיזור הלב. אני עדיין לא בטוח.