[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
ויתור על הנקודותיים בתחילת כל בית, ירחיק את הסוציאציה הראשונית משירו של גפן ויביא אותו למקום שבו את רוצה לראות אותו, "אל המוות והשכחה".
אל תשכחי להיות בריאה.
[ליצירה]
*.
אולי רק כדי לא להשאיר פה תגובה בודדת...
האם יש בכלל טיפוס כזה "אקליפטוס לימוני"? אני יודע שיש אקליפטוס ויש לימון, ואפילו ברוש לימוני, אך נשאלת השאלה האם בחרת דווקא בשילוב הבוטני המוזר (והבלתי אפשרי, נדמה לי) כדי להביע את השורשיות האקליפטוסית שבאה יחד עם הרעננות הלימונית והמרירות, אותן אין בנפשך לגדוע.
אם כן, נהניתי. אם לא... לדעתי צריך יותר חומר בשביל לכתוב שיר. והבונים החופשיים יפה.
[ליצירה]
ובכן, מספר הערות שיש לקרוא בעדינות:
- התחביר לא ברור בשורה הרביעית. אם נושא השורה השלישית הוא "הרוח", עליו בהחלט אפשר לומר "וימות" (למרות שלא כדאי, כי התייחסת אליו בשורה ראשונה כנקבה), באה מקהלת האתמולים הנקבית וחותכת את הקשר בין הנושא לנשוא.
אי אפשר לקרוא את זה כך, אולי אם תשימי סוגריים, כך:
רוח ים מלוחה כרסמה בי
את שכבות הכורכר החמות –
(מקהלת אתמולים פתאומית
שוב אספה השרב,)
וימות.
- הביטוי עבודת אלולים:
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=14235&code=980
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=7477&code=550