[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
ילדים.
זה לא יפה לעשות דברים כאלה לאנשים מיואשים כמוני. פשוט לא יפה. אוי אלוקים.
מתקרבת- רק רציתי לומר, לפני שראיתי את ההתכתבות, שהפעם זה באמת באמת.
קרה לי משהו בפנים. איזה וריד התפוצץ באיזור הלב. אני עדיין לא בטוח.
[ליצירה]
*.
משום מה יש לי תחושה לא נעימה בגב.
והיא מתחילה מהעובדה הפשוטה, שלי אישית הרבה יותר כיף וזורם לכתוב תגובה "אנטי דתית" מאשר תגובה "דוסית מעוצבנת".
אני חושב שכדאי שאנשים יחשבו לפחות את אותו מספר פעמים לפני שהם כותבים תגובה של "תנו לכתוב בשקט", כמו שהם היו חושבים לפני תגובה של "צריך להוריד את זה מפה".
ושימו לב: מתבוננת לא כתבה שומדבר "כופה". היא רק כתבה שהיא לא אוהבת את זה. זו לא סיבה להתנפל.