[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
ערוגה זה- "שעורגים אליה"
אני חוזר בי.
כנראה שהאוירה שבה קוראים, משפיעה על איכות הקריאה.
מה שהופך סיפור לאיכותי, הוא היכולת שלו לשאת ולכלול, ואני חושב שאת עושה את זה מצוין כאן. דמויות שונות ומגוונות נרקמות לעלילה, ונכנסות בדיוק מתי שצריך אותן.
גם המתח עדין- מה היא עושה בבית החולים, מי מת, מה קרה, וממשיך לאורך כל הסיפור ולא נקטע.
אמנם השפה בתחילת הסיפור מליצית מדי, אבל זורמת (אני לא כ"כ אוהב את המילה "קולחת"), וזה מכפר.
זה מאוד יפה. אם יהיה לך זמן תכתבי עוד כאלה.
ושלא נדע.