ושוב זורעים את הציפיה ושוב אולמים אלומות אלומות ונאלמים מחריפות החושך והאור והערביים ושוב מפסיקים לחכות לְמים. ועוד רחמי שמיים. ושוב מקריבים את העומר ושוב קוצרים בְּשׁוּלוֹת בְּשׁוּלוֹת ומבשילים מהתארכות היום, מהאיפוק בינתיים ושוב ממשיכים וחושקים שפתיים. ועוד הדמעות בעיניים. ושוב ממתינה לסימן ושוב עורכת לשניים (ובינֵךְ לבינֵךְ את יודעת, את שוב מבקשת כנפיים).