[ליצירה]
נפלא.
לצייר את זה..
(וכאן העניין. אי אפשר באמת לצייר את הטבע כמו שהוא. אפילו על גדול הציירים זה גדול מדי..)
יש לך תיאורים יפים. אהבתי את המילים שלך.
[ליצירה]
אפשר לומר שקודם את הפרח למרות שזה נעשה די במקביל, הקווים הפשוטים של הרקע נבנים על גבי הפרח והקווים המעוטרים והמורכבים (שהם בעצם גוף הפרח) משורטטים בהתאם לקווי הרקע.. (מקווה שלא סיבכתי אותך..)
[ליצירה]
WOWWW
טוב. זה היה ארוך, אבל מעולה!!
קבלו את המלצתי. [ואני לא עושה פרוטקציות... {בד"כ...}]
אהבתי את הסגנון של הכתיבה - מהסוג הזה שגורם לך לכתוב באותו סגנון תגובה- שגרם לי לרצות לכתוב גם [שוב..].
אהבתי גם את הרעיון והמסר... פרוייד היה עושה מזה מטעמים...^_^
מה גם - פיסוק [חשוב מאוד שכעושים 'תמורות זצ"ל' [משפטי תמורה ארוכים מ-א-ד], לעשות יותר הפסקות במשפטים.
ריווח - דחוס מדי החלקים השונים.. צפוף כזה..
ולהקצין יותר את הציניות... היא נורא בנימה חוששת ועדינה כזו... יללה!! להסתער קדימה!!!
את השאר במסרישי...
[ליצירה]
מכיר
אני חושב ש- "סימן שאלה"- לא ממש הבינה את הכוונה שלך...
אני מכיר את ההרגשה, איך זה להשקיע ולטרוח, לשפוך את תוגת לבי הכורע אל תוך יצירותי ובסוף לזכות להתעלמות מוחלטת, לא תגובה, לא כלום - אין קול ואין קשב..
לפעמים אני תוהה אם משהו בכלל טורח לעיין ביצירות שלי...
[ליצירה]
אפשר לומר שקודם את הפרח למרות שזה נעשה די במקביל, הקווים הפשוטים של הרקע נבנים על גבי הפרח והקווים המעוטרים והמורכבים (שהם בעצם גוף הפרח) משורטטים בהתאם לקווי הרקע.. (מקווה שלא סיבכתי אותך..)
[ליצירה]
תיאור מעמדו של הילד החריג בחברה הוא דבר נפוץ אך מרתק כל פעם מחדש, בעיקר בסיפור שלך אהבתי את המתח בנקיטת היוזמה של יונתן לנסות להשתלב בחברה ה"נורמלית" זה מזכיר לי קצת את הסיפור-"לרקוד עם אבא" אם זה מוכר לך . גם שם הילד החריג מהווה את גיבור הסיפור וגם שם הוא משתנה מדמות תמימה לדמות אסרטיבית הנכונה להתמודדות עם החברה המדחיקה -סיפור מצויין-
[ליצירה]
נהדר!!!
איזה יופי של שיר! "אלוקים יראה ללבב" - השיר הזה מפיח רוח של תקווה בכל אותם המיוסרים, זה מזכיר להם שהם לא לבד ויש מי ששומע, יש מי שמאזין, שמקשיב, שאיכפת לו מהם ורוצה בטובתם...
-אתה מוכרח לפרסם את זה באיזה עלון של דתיים או משהו כזה...-
נ.ב- המשך כך (אני מתכוון בשירים מסוג זה)
[ליצירה]
שיר מקסים!!
אני לא מתחיל להבין מה הבעיה? השיר הזה כל-כך יפה, עדין, נהדר- התיאור המקסים הזה של האהבה הבלתי נלאית, הכובשת, של האב האוהב אל בנו יחידו, בהתחלה המשוררת לא מבינה והיא תמהה- מדוע האב מנשק את בנו? וכי מה הבן טרח ועשה למען אביו? כל חייו האב טורח ומתאמץ בשביל בנו ואינו זוכה אלא לחיוכים קלים ולמילות תודה דלות ועלובות, קובץ של מילים הנידושות בפה ואינן תמיד בבחינת "תוכו כברו" ואי אפשר שהחוזה בזה הדבר יסכים לשיעבודו של האב ולנכונותו להזרק כתוא מכמר למדרס נעליו הדורסות של בנו, להוות אסקופה נרמסת לסוליותיו כפויות הטובה של הבן ועל זה המשוררת קובלת: אני לא מסכימה! אך בהבטה יותר עמוקה ויותר שורשית לעצם גופו של עניין- מתבררת האמת... הביטוי השורשי של האהבה האמיתית,האהבה שאינה תלויה בדבר -פורץ החוצה במלוא עזוז תפארתו והדר גאונו, במילותיו הנשמתיות של האב -"אתה הכל בשבילי"- הבנת משמעותה האמיתית של אהבת האב לבנו מתגלמת במילים אלו, מילים המרעיפות על כל שומען את תוקפה וחוזקה של האהבה האמיתית, האהבה שמקורה גנוז בחצרותיו המוריקים טוב של אל עליון, האהבה שאינה תלויה בשום דבר גשמי, בשום דבר כלה- אהבת האב את בנו.. וכמובן, אין שיר זה יוצא מדי פשוטו- לכאורה אמנם מדובר כאן באהבה כובשת של אב לבנו יחידו, אך למעשה, אין שיר זה בא לבטא כי אם את אהבת צור כל העולמים, אל עליון, יוצר כל- לבניו... אהבה נצחית שאין לה קץ ושום מעצור לא יוכל להשבית את עוצם תוקפה, אהבה האומרת "עם ישראל, אתם הכל בשבילי"- העם שבו בחר יוצר כל מכל האומות מרוב אהבתו אותם וקראם בנים לפני המקום, העניק להם את חמדתו הגנוזה והפכם למרכז האנושות, לעם שעל שכמו מוטל התפקיד להעביר את המסר האלוקי לעולם "לתקן עולם במלכות שדי" להביא את כלל האנושות למצב ש"כל בני בשר בשמך יקראו" ולהביא את הגאולה הנצחית לעולם... -יישר כוחך!! עלי והצליחי! והמשיכי להרעיף עלינו משירייך טעוני המסר הרוחני הסמוי...- -זר זהב-
[ליצירה]
ואוו
זה פשוט מדהים, אני אוהב את הרקע ואת שיפולי הבגד ואת החיות המדהימה של הפנים, בקיצור: אני אוהב את הציור הזה (כולל את ה"בסיעתא דשמיא" בשולי התמונה-זה מוסיף המון ואני מתכוון לכך בשיא הרצינות) -המשיכי כך, את מאוד מוכשרת..-