[ליצירה]
נפלא.
לצייר את זה..
(וכאן העניין. אי אפשר באמת לצייר את הטבע כמו שהוא. אפילו על גדול הציירים זה גדול מדי..)
יש לך תיאורים יפים. אהבתי את המילים שלך.
[ליצירה]
אפשר לומר שקודם את הפרח למרות שזה נעשה די במקביל, הקווים הפשוטים של הרקע נבנים על גבי הפרח והקווים המעוטרים והמורכבים (שהם בעצם גוף הפרח) משורטטים בהתאם לקווי הרקע.. (מקווה שלא סיבכתי אותך..)
[ליצירה]
WOWWW
טוב. זה היה ארוך, אבל מעולה!!
קבלו את המלצתי. [ואני לא עושה פרוטקציות... {בד"כ...}]
אהבתי את הסגנון של הכתיבה - מהסוג הזה שגורם לך לכתוב באותו סגנון תגובה- שגרם לי לרצות לכתוב גם [שוב..].
אהבתי גם את הרעיון והמסר... פרוייד היה עושה מזה מטעמים...^_^
מה גם - פיסוק [חשוב מאוד שכעושים 'תמורות זצ"ל' [משפטי תמורה ארוכים מ-א-ד], לעשות יותר הפסקות במשפטים.
ריווח - דחוס מדי החלקים השונים.. צפוף כזה..
ולהקצין יותר את הציניות... היא נורא בנימה חוששת ועדינה כזו... יללה!! להסתער קדימה!!!
את השאר במסרישי...
[ליצירה]
וואוו
ממש ממש יפה, בעיקר אהבתי את ציון העובדה שהמוסיקה נובעת מן המקור העליון, את הביטוי להרגשת הצורך "להוציא מן הכח אל הפועל" את המוסיקה, המתרגמת את תכונותיה של נשמת האדם לצלילים... -מזדהה...
[ליצירה]
יפה ביותר
..............................................................................השאיפה של כולנו... (לפחות מצד שורש נשמתינו המשתוקקת אל בוראה).
[ליצירה]
...
אני מסווג את השיר הזה לרשימת "השירים המניעים" שלי - השירים שהצליחו להניע לי עצב רדום בלב, תחושת הזדהות עמוקה- הבקשה להיות נאהב חרף הכל... רדף השיג המליץ לי עליך ואני עכשיו מבין למה- -אתה פשוט כותב יפה!-
[ליצירה]
...
אם כבר דיברנו על נתינה אולי אפשר להוסיף: "כי בעת שאנו נותנים -אנו מקבלים" [רודיארד קיפלינג , מתוך תפילה עתיקה] נ.ב- אהבתי את השם -"גביע זהב"... מזכיר לי משהו...
[ליצירה]
תיאור מעמדו של הילד החריג בחברה הוא דבר נפוץ אך מרתק כל פעם מחדש, בעיקר בסיפור שלך אהבתי את המתח בנקיטת היוזמה של יונתן לנסות להשתלב בחברה ה"נורמלית" זה מזכיר לי קצת את הסיפור-"לרקוד עם אבא" אם זה מוכר לך . גם שם הילד החריג מהווה את גיבור הסיפור וגם שם הוא משתנה מדמות תמימה לדמות אסרטיבית הנכונה להתמודדות עם החברה המדחיקה -סיפור מצויין-
[ליצירה]
מכיר
אני חושב ש- "סימן שאלה"- לא ממש הבינה את הכוונה שלך...
אני מכיר את ההרגשה, איך זה להשקיע ולטרוח, לשפוך את תוגת לבי הכורע אל תוך יצירותי ובסוף לזכות להתעלמות מוחלטת, לא תגובה, לא כלום - אין קול ואין קשב..
לפעמים אני תוהה אם משהו בכלל טורח לעיין ביצירות שלי...