לפני כשנה, בשבת פרשת אמור, שבתתי בבית משפחת אחותי. בבקרו של יום ראשון, ל"ג בעומר, עלתה נשמתו של גיסי, אריאל ביגון ז"ל, לשמי מרומים.

את השיר הזה כתבתי אחרי השבעה, ובקושי קראתי אותו מאז - קשה לגעת בו. עכשיו, לקראת שנה לפטירתו, הוא אמור לצאת בתוך חוברת זכרון, ולכן אני יכול לתת לעצמי לפרסם אותו כאן.

לֹא יָדַעְנוּ

שַׁבָּת אַחֲרוֹנָה מִתְקַדֶּשֶׁת

עַל גּוּף מְיֻסָּר

כָּחוּשׁ שָׁר

שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה

מֶלֶך מֵבִיא אֵימָה בַּחֲדָרָיו.

לֹא יָדַעְנוּ קִדּוּשׁ אַחֲרוֹן

קוֹל רָם נִשָּׂא

בִּמְרוּצָה שְׁפוּפָה

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם

וַיְכַל אֱלֹהִים

כְּלָיוֹת וָלֵב.

לֹא יָדַעְנוּ זְמִירוֹת אַחֲרוֹנוֹת

מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא יוֹם שַׁבָּת מְנוּחָה

דוֹד יוֹרֵד לְגַנּוֹ עֵת זְמִיר צַדִּיקִים

לִלְקֹט

רָצֵי לִקְרַאת כַּלָּה נְסוּכָה

סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.

לֹא יָדַעְנוּ

הַבְדָּלָה אַחֲרוֹנָה נִשְׁמַעַת בֵּין קֹדֶש לְחֹל

אִי אֶפְשָׁר עוֹד לְהָכִיל

אֵשׁ נִתֶּקֶת מִנֵּר וְעוֹלָה בֶּעָשָׁן.

יְלָדִים מְנַפְנְפִים לְאַבָּא

בְּשָׁלוֹם אַחֲרוֹן.

(ליל כ"ז אייר ה´תשס"ד)