שיר פשוט וכנה, שמנסה לענות על שאלה שמרחפת סביבנו בכל השבוע הזה- מיום השואה ועד יום הזכרון. ובכלל. מי המליץ?

אמצעי מניעה בלתי נתפסים... מי המליץ?

תודה לאל על.. גוגל! אני משוטטת לי בצהרי יום חורפי בין דפי האינטרנט אגב חיפוש בגוגל בנושא מסויים, ולפתע, אחד הקישורים מובילני לכאן, לצורה, עם השיר הזה, שמזיל בי דמעה קטנה, בפינת העין. "מציאה" של שיר, על אבידות גדולות, במנוע חיפוש... מי המליץ?

זהב וכסף טווה בכתיבה שלה דברים מופלאים ורכים. (חוטי זהב וכסף.) לי זה עשה טוב מי המליץ?

לעוף נגד כיוון הגעגועים הערב יום הולדת לצורה (בת ארבע, הילדה). אז צריך להמליץ על שיר שמדבר על המתח המופלא הזה, בין ערגה להתכנסות, שממנו אנו צומחים כיוצרים, כאוהבים, כאנשים- במעגל אינסופי של אורות וצללים ומה שביניהם. ובהזדמנות הזו גם להריע לערוגה היקרה, על כל מה שהיא נותנת לאתר. אוהבים אותך. מי המליץ?

תכלה שנה, זאת ההמלצה המסיימת עבורי את השנה, בשתיקה מתדפקת על מילים רועמות. שנה טובה אנשי צורה! מי המליץ?

זה כל כך! אנושי, אמיתי, עושה משהו בלב שאין לו מילים רק דילוג קטן, ורצון להתערב באנושות הזו. מי המליץ?

בגלל הקצב הפנימי ובגלל הבוננות המופלאה, המתעכבת לַפרטים. התמוססות המחיצות בין הפנים לחוץ, בין הנושם לדומם כל כך טבעית עד כי הגבולות החדשים הנוצרים הופכים, בשפתו המיוחדת של ילד, לקרובים ומוכרים לא פחות. וזאת האוירה שילד מצליח להכניס אותי אליה פעם אחר פעם בשיריו. מי המליץ?

מיקרוקוסמוס בעולם בו קודש וחול משמשים בערבוביא, משתקפת ב"שניים אוחזין" הדילמה האנושית כבעין מיקרוסקופ רגיש במיוחד - קריעות המתלבטת בין לחנים למלל, תלויה בין שמיים וארץ. אולי גולת הכותרת בשיר היא הפקעת 'שניים אוחזין' מההקשר התלמודי - משפטי שלו, לטובת לב העניין - ליבה של תאיר ארץ. שיר כמו דימדומי שבת. מי המליץ?