חתיכת אתגר חובבי הכתיבה הפוסטמודרנית יאהבו את הפארודיה הזו, שעומדת יפה גםבזכות עצמה. כתוב טוב וגם מעביר מסר לדור ההורים הנוכחי. מי המליץ?

סוף סוף סוף סוף ישנה תמונת קריקטורה המאפיינת את היוצרים הבולטים באתר צורה. טוב טעם, מקוריות וקליעה בול למטרה. מי המליץ?

בדבר טיבו של החתלתול חתלתולנו (או חתלתולו של שרדינגר, ליתר דיוק) נמנה על המוכרים והנערצים באתר, אך הוא עודנו שומר על אנונימיותו כי רבתה. כל זה לא משנה ולו קצת מהעובדה שיצירותיו מוצלחות באופן מעורר השתאות ממש אחת לאחת, וחלקן המופלא ביותר הוא אותן יצירות המשלבות חוקי פיזיקה לא ברורים בעליל עם עלילות פשוטות במורכבותן ומורכבות בפשטותן בו זמנית (תמיד רציתי להגיד משפט שישמע ככה). "הרצאה קצרה בדבר טיבם של המספרים" היא דוגמא אחת מרנינת לבבות. מי המליץ?

בתמצית. במנימליזם מהודק ומדוייק, מצייר איש כשר תמונה שלמה. לקרוא, ולקרוא שוב. מי המליץ?

מהדורת חג של בחירת העורך. "לפני פסח, להוציא את האבק, ולשמוע את השיר והסיפור". ושהחג הזה יהיה הכי שמח. מי המליץ?

ההיסטוריה חוזרת. גנבת תרפים לוקחת סיפור מקראי טעון ומשתמשת בכל המרכיבים הנכונים לרקוח סיפור מופלא, מרתק וקולח. אין לי מושג מה הם המרכיבים הנכונים אבל זה סיפור רגיש, חד ונבון, עם פרשנות משלו שנשאר צמוד ומכבד למקורות. וכמו שכתב שם החתלתול: מדוע דווקא סיפור יהודה ותמר? אולי מכיוון שמכל הסיפורים, בולטת בו העובדה שאנחנו יכולים לנסות לעצב את סיפורינו כרצוננו, ומישהו למעלה כבר ידאג לספר אותם בדרכו, ולברוא מהם את אורו של משיח". מי המליץ?

שבעים פנים לצורה המציץ בקטגוריה "תורה ומדע" יגלה עשרות מאמרים של אורן סעיד המנסים לשלב בין שני הנושאים. המאמרים מסודרים לפי פרשת השבוע ומתייחסים בכל פרשה לנושא הקשור אליה. במאמר מעניין זה (הקשור לפרשת שמיני, עמכם הסליחה על האנכרוניזם של המלצתי) נעשה נסיון להסביר את סיווג השפן והארנבת כמעלי גרה. למתקדמים, יש קישורים מעולים בנושא בתגובות למאמר - הראשון הוא קונטרס של "דעת-אמת", והשני הוא קונטרס תגובה של "בית-דין". מי המליץ?

בציר טוב בארץ ספרד, בתקופה שהיום נהוג לכנות "תור הזהב", קמה תנועת משוררים שהתמחתה בשירים מליציים על אודות 'דם ענבים', ושאר הסצנה. כזרם יין עדנים ניגר כל אחד תרם מעט מאורו לטובת המאור הגדול. וכך, תוך שירשור שירי יי"ש, נוצר מאליו פולקלור מענג של פיוטים מבושמים - פיכחים. אנו מתכבדים ללגום כאן לראשונה מהמשך המחרוזת בגירסתה המודרנית, שנונה וקולחת ומשתבחת מקריאה לקריאה. מי המליץ?

כחול עמוק סיפור פשוט. בלי רמזים מטרימים, בלי פזמון חוזר, בלי רושם. חד וחם ונושם, כמו המציאות בעצמה. ותרוצו לקרוא את שאר היצירות של אורה. בעצם, למה אני אומר? כשתסיימו את הסיפור תעשו זאת ממילא. מי המליץ?