האדם העליון של ניטשה, המשכיל, הנאור, החושב, המתחכם, השווה, הנחשק, עמוק הכיס, השם ללעג ולקלס כל אתגר והמשובב נפש כל בחורה הוא עכשיו עיגול שחור מפלסטיק סוג ג'. לוחם דמקה אמיץ עשוי ללא חת. ערן המ"פ משחק באמצעותו בדמקה, ומנסה להוכיח למג"ד, למח"ט, לאלוף הפיקוד, לשר הביטחון, לראש הממשלה, לג'ורג' בוש, לבורא עולם שבו לא הכיר וגם קצת (אבל ממש) לעצמו, שהוא כלי עולם שחבל על הזמן. במשחק הזה החוקים ידועים: מקריבים אחד בשביל להרוג שנים, תמיד שואפים קדימה ורק כשמגיעים לסוף, לקצה היכולת, אפשר לחזור אחורה, הביתה. ליל שבת קודש פרשת איפה שהוא בתחילת ספר שמות, ר"ח שבט. בירושלים שבתוך החומות (תרבותית) מתקרבים עתה חסידים עבדקנים לרגע השיא ב'ראש חויידש טיש' של הרעבע. עוד מעט קט יחולקו שביבי הדג המלוח הקדושים, יעברו מיד ליד, ויזכו את הרבים בפירורין משולחן גבוה. בעיר אחרת, שמא אף ארץ, יחלו המוני מגלגלי ג'וינטים מסטולים למשעי ולעייפה בהכנות לאפטר פארטי של שבת עם הזריחה, בכיכובו של די.ג'יי פוצי, שסוגרת למעשה סוף שבוע של מסיבות שיש עליהן חלות של חפצא של אפטר פארטי אחד גדול למסיבות הסילבסטר, משל למלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיוון שהגיע זמנם ליפטר, אמר: בני! בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד. קשה עלי פרידתכם. אך עיגול הדמקה הלוחמני מתבוסס בשלולית בוץ פלשתינאית מוכת כיבוש. עינו הדהויה נושקת צרפתית לכוונת לילה טלסקופית ומצפה, לדפוק איזה ברחן שאולי יקלע לשביל הרעוע. עדיין לא כל כך מבין מדוע חבורת גברים כרסתנים שנחטפו מחייהם, וזאת על מנת לפרוע את חובם השנתי לחברה, היא היא אשר צריכה לבצע את המבצע המתוחכם משל היו צוות תזזיתי של פלס"ר גבעתי, אך עיגול דמקה מטבעו, הנו בורג במערכת, צייתן, ולא אחד שישתפן ויחפש לנצנץ בשעת הקרב. "אני חייב להוריד את בניין התאומים לפני שאנחנו יורדים מהקו", התוודה בפניהם ערן בתדריך היציאה, "עכשיו, מעריכים את הפלוגה, יודעים שאנחנו לא סתם פלוגה שבאה לבצע את מה שחייבים וללכת הביתה, אלא חותרת למגע", סיכם לאחריו. באמת, אשרינו שזכינו. "המ"פ שלכם תקוע עדיין בגיל 18", מסביר לי מילואימניק ותיק את המובן מאליו. במקום לקיים מצוות עונה בעונתה ולהשתעשע עם ילדיו, נאלץ גם הוא לשמש את רבו. עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. סטודנט מתלהב משחק בחייהם של בורגנים מבוגרים שעשו כמה דברים בחיים שלהם, וכעת כולם רתומים למשימת הקודש: הפלוגה של ערן, מס' 1! אחרי שצעדנו ברחובות פאתי רפיח, שכבנו איזה שעתיים בחממות ממש מתחת לאף פלשתינאי שסובל את הריח המסריח ששולט פה, ולא נתקלנו, לצערנו הרב, באיזה מחבל, הודיעו בקשר שהגיע זמן הגאולה ואפשר להתקפל. לא יודע איך קוראים לזה בדמקה, אבל בכדורגל זה תיקו ללא שערים: לא הרגנו אף אחד, אבל גם יצאנו לגמרי בשלום. אפשר לומר שבאופן אישי באנו אנו, עיגולי הפלסטיק, לשחק בונקר על התיקו. והצלחנו. ערן קצת יתבאס, אבל זה יעבור לו כשיגדל ויפסיק לשחק בלהיות גנרל. אחר כך יספר גילי מפקד הכוח ומתלהב לא קטן בזכות עצמו מאחורי גבי, שהוא התרשם מאוד מקור הרוח שלי. קר בהחלט היה שם, וגם קצת רוח, וגשם. והיו גם המון המון כאבי בטן ותחושה שאו-טוטו איזה צלף נותן לנו בראש. אבל מכל זה נשאר בסוף קור הרוח. +++++++++++ למחרת בחדר האוכל, על צלחות של עיסה חומה שמתאמצת לשווא להיות צ'ולנט, סיפר לנו ערן המ"פ שהוא יצביע בבחירות מרצ. שצריך לעשות הפרדה ושאין לנו בכלל מה לחפש פה, לסכן חיילים למען מטרות שווא, ולטפח גבורה שלא לצורך. אף אחד לא הסכים איתו. חלק ממש התווכחו. אני נשארתי מבולבל מתמיד.