[ליצירה]
כיף
שיר מקסים ומודע.
"...אני חולמת לתוך עיניך. רוצה:
עתיד. אתה כאן עם ההווה שלך..."
חוויה כה מוכרת.
משתתף בתפילה: "הלוואי שנבוא אלינו כבר".
חג עצמאות!
[ליצירה]
מממ....מוכר כל כך.
ויתור על המקום המוכר והבטוח לטובת הלא נודע המאיים - לא משנה כמה הוא מבטיח ולשם שינוי אמיתי - זה לא קל.
לוותר על הקשבה? - אף פעם
[ליצירה]
מגונדררררת שלי,
(תראי, אני פה, מגיבה!)
מוצאי חלום, שבת,
זאת את עכשיו
מצויינת כמו אז ואף יותר...
נ.ב.
אני, יומרנית שכמותי, מרשה לעצמי לחשוב שהיכנשהו אני, בתוך המחרוזת שלך.
[ליצירה]
הא לך
שיר קצר/ ללא אהבה מלבד/ אהבת ישראל קלה/ כשולי מלמלה/ זה שולי/ אל תתייחס/ אני רק אחות חורגת/ לשלושת האחיות/ מנסה להמציא עוד מיתר/ באיזה שיר קצר.
מצטערת אם הוא קצת דבילי/ לפחות ניסיתי/ היה בטוב/ אל תבכה.
[ליצירה]
אף אני
בתור קוראת
קצת חדשה (ומכוערת?
אה, אופס זה לא חרוז.)
רוצה להצטרף למעגל
הימבוס הרוטט והנפעל
בהתפעמות אין קץ
מהתגובות-
ולאו דווקא מהשיר
על עור התוף שהתפוצץ
(או שמא היו אלו אטמי האוזניים
המכס, הדוד, או ששכחתי בינתיים?)
אז הייתי שמחה
להצטרף למשפחה
של המשוררים הדגולים
והמוכשרים כל כך
ולתרום שורותיי,
מחלבי ודמי-
למען העם והארץ,
ולו גם יהיו אלו דלים למדי
בטוחתני שלא תפגעו ברגשותיי.
(או שכן- ואז לא אפגע,
אמצא לי חברה אחרה
שיהוו את מעגל ידידיי.)
אושר, קץ וכו' עד בלי די.
[ליצירה]
השיר נכתב מעמקי נשמתי- התלבטתי אם לפרסם, כי זה ממש להפוך את הכאב הכי גדול שבי לשיר (הפחד שמישהו קרוב אליי ימות), ולדבר כל כך פומבי שלא בטוח אם אנשים יחוו אותו כמו שאני חוויתי- כואב לי כל כך לשלוח אותו לעיניים סקרניות, אך יותר יכאב אם אצפון אותו.
כך או כך, הכאב הוא כואב.
וזה כוווווווווווווווווווווווואאאאאאאאאאאאאאאאאב!!!
הצילו, הושיעו.