אני, אתם
סיימתי.
פתחתי דף לבן אחד
לסיכום הכללי
אחד לזכרון
ואחד
לשנה הבאה
ובין אור לחושך
-
לעולם כולו
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני מביכה את עצמי בכתיבה אל אלו שלא יוכלו לקרוא אותי לעולם: אתם שומעים, אוזניהם אטומות אני מחפשת קשר אליהם בכתיבה מעטה של קרבה במילים נחמה (קלושה) אולי גחמה אני זועקת לקשרים לא נפרמים אני זועקת אלו-הים אני צריכה חברים הלוואי תהא תגובה אינטראקציה ולא רק ביני לבין עצמי בין אור לחושך בחוד הסכין הנוראה של הגבול במקום הכתיבה במקום הקשר [ליצירה]
- [ליצירה] ולהמשיך לחלום... מצאתי בכך שוביניסטיות רבה. [ליצירה]
- [ליצירה] נבחלתי. נבהלתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תהיי חזקה, זה העיקר... את כותבת מעומק נפשך. ניכר. [ליצירה]
- [ליצירה] עגל זעה!!! אהבתי זאת. [ליצירה]
- [ליצירה] אם יש הערות אני נימוחה לשמען... וגם לשמע מחמאות- תודה אביב! [ליצירה]
- [ליצירה] אף אני בתור קוראת קצת חדשה (ומכוערת? אה, אופס זה לא חרוז.) רוצה להצטרף למעגל הימבוס הרוטט והנפעל בהתפעמות אין קץ מהתגובות- ולאו דווקא מהשיר על עור התוף שהתפוצץ (או שמא היו אלו אטמי האוזניים המכס, הדוד, או ששכחתי בינתיים?) אז הייתי שמחה להצטרף למשפחה של המשוררים הדגולים והמוכשרים כל כך ולתרום שורותיי, מחלבי ודמי- למען העם והארץ, ולו גם יהיו אלו דלים למדי בטוחתני שלא תפגעו ברגשותיי. (או שכן- ואז לא אפגע, אמצא לי חברה אחרה שיהוו את מעגל ידידיי.) אושר, קץ וכו' עד בלי די. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר נכתב מעמקי נשמתי- התלבטתי אם לפרסם, כי זה ממש להפוך את הכאב הכי גדול שבי לשיר (הפחד שמישהו קרוב אליי ימות), ולדבר כל כך פומבי שלא בטוח אם אנשים יחוו אותו כמו שאני חוויתי- כואב לי כל כך לשלוח אותו לעיניים סקרניות, אך יותר יכאב אם אצפון אותו. כך או כך, הכאב הוא כואב. וזה כוווווווווווווווווווווווואאאאאאאאאאאאאאאאאב!!! הצילו, הושיעו. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי! מכושף... [ליצירה]
- [ליצירה] ונאמר, אכן. [ליצירה]
תגובות