[ליצירה]
אני מביכה את עצמי בכתיבה
אל אלו שלא
יוכלו לקרוא אותי לעולם:
אתם שומעים,
אוזניהם אטומות
אני מחפשת קשר אליהם בכתיבה
מעטה של קרבה במילים
נחמה (קלושה)
אולי גחמה
אני זועקת לקשרים לא נפרמים
אני זועקת אלו-הים
אני צריכה חברים
הלוואי תהא תגובה
אינטראקציה ולא רק ביני לבין עצמי
בין אור לחושך
בחוד הסכין הנוראה של הגבול
במקום הכתיבה
במקום הקשר
[ליצירה]
השיר נכתב מעמקי נשמתי- התלבטתי אם לפרסם, כי זה ממש להפוך את הכאב הכי גדול שבי לשיר (הפחד שמישהו קרוב אליי ימות), ולדבר כל כך פומבי שלא בטוח אם אנשים יחוו אותו כמו שאני חוויתי- כואב לי כל כך לשלוח אותו לעיניים סקרניות, אך יותר יכאב אם אצפון אותו.
כך או כך, הכאב הוא כואב.
וזה כוווווווווווווווווווווווואאאאאאאאאאאאאאאאאב!!!
הצילו, הושיעו.
תגובות