שירי חידה
*
חיי יושבים על מדרגה
(שמעתי זאת פעם)
ואין יותר מתוחה
מאותה התנוחה
של דריכות עצובה- כאובת גב.
ומה כואב, זו רק האחריות.
*
וכולם נראים זוגות
כי הבודדים נשארים
תמיד לבד
חוץ ממני עכשיו
יוצאת עם העולם
צוחקת
לכל בדיחה שלו.
*
מפני השתיקות
מפני השינוים
מפני השחיקה
מפני הלחצים, אני
בפחד העמוק המולד
שאולי
*
הבדידות דוהרת בתוכי.
כמה ארוכות המדרגות לבית,
כמה עמוקים חריצי הדמעות
שהפכו פלגים, כמה
הדופק מחפש
והוא כבר כאן.
בדידות מכוסה בשמיכה
דולה מבאר חלומות
אני יודעת שיגיעו
כאבן כחולה וקרירה על הלחי.
כל כך קרוב
אני יודעת
אומרת לבדידות אל תדאגי.
שירה היא חידה,
צריך להטות אוזן קשובה מאד,
כמעט התבטלות,
כדי להיות חלק מן הסוד.
וכך גם האדם.
תגובות