עת ינקתי משדי אימי, וצערהּ  נמהל בֶּחלב ונבלע בקרבי, ודמעתהּ זולגת על לחי, ושיר נוגה מזמרת אימי באוזניי. עת גדלתי וידה אחזתני ברוך, וצער ניבט מעיניה. וכל שנותר לי – לשמוח- כך תנשור דמעתהּ ותיבש, כך תשיר שיר שקט ותירון, כך תסלח. כך תסלח.