אולי צריך להחזיק את הכנפיים מאחורי הגב

כשפחות נכאב אז נוכל להוריד
מכתפינו משא זכרונות שמטריד
את עור הפנים, הוא הולך ומווריד
צלצול של תקווה לאזנינו מרעיד

קורות בתינו השמורים מן הכתיבה
ייתכן ואשמור גם לך אהבה

כשאשמור לעצמי את השקט בשק
אצרור הדמעות. העצב נטרק
כדלת, אצא בה. אולי אז אצעק
כשפחות נכאב צעקות, אז משחק

ילדים יקרים ייקרא אהבה
אליך אצפין סודותיי בתיבה

למענך אני מוכנה להסיר את הכנפיים ולמצוא חיים.