ההרגל של לא לישון בלילה בגלל החלומות
שבהקיץ. אתה מציץ
בי ולא נפגע.
אני חולמת לתוך עיניך. רוצה:
עתיד. אתה כאן עם ההווה שלך
אנחנו פלא של שירה
פוחדים להיות שגרה
או רגילות
בינתיים שוב ושוב אני רוצה
פליאה. איך הרצון הזה
מתחדש ולא נגמר מותש, כמונו אחרי הלילות הארוכים והקרובים מאד.
איך נולדים החלומות כמו ילדים של לילות
כמו זריחה
נדוש אבל תמיד
כמו קיטש שהוא אמת
צובט בלב
הלוואי שנבוא אלינו כבר
שנברא
שלמים משהיינו. ולעולם לא נשכח את השברים
ירושלים
שההווה ייגע בעתיד כמו נשיקה.
תגובות