היום ראיתי את החברה הכי טובה לשעבר שלי, זה היה בחתונה של חברת ילדות של שתינו. במקרה יצא לי לעמוד מאחוריה בחופה. חופה מרגשת, עם רבנים גדולים וחשובים שאני באמת מתרגשת לראות. דווקא היא לא התרגשה, היא אמרה באדישות "כל הרבנים האלה, הם היו פעם חברותות של אבא שלי" כולם התפעלו, אבל לא מאוד, כי כבר היו רגילים לשמוע מכולם איזה צדיק הוא. זכור לי כי בעבר, כשהייתי באה אליה, החברהכיטובה, תמיד אביה היה מזמין אותי לאכול אצלם את סעודות השבת, או הערב, ותמיד הייתי מסכימה. כי האוכל אצלם היה טעים ואכלו אצלם מעדנים כמעט כל ערב, וגם ממתקים בלי הגבלה. בעיקר נחשי ג'לי. להורים שלי לא היה אכפת שאני נמצאת אצלם כל כך הרבה, כי הם ידעו שהמשפחה היא משפחה טובה, עם הרבה יראת שמים, וגם הרב היה אוכל אצלם הרבה שבתות, כך שאני זכיתי גם לאוכל טוב, וגם לאווירה ספוגה יראת שמים (שלא היתה חסרה אצלנו בבית, חלילה, אבל בכל זאת- זכות גדולה לאכול עם הרב בשולחן אחד) כך הבנתי שהוא איש צדיק- הוא והרב היו בלא ספק החברים הכי טובים.