הלילה הזה כולו מרור. ועשן של סיגריות.
הגעתי לשם בעקבות הלב, הלב, כואב.
מישהו אמר שיש לי לב זהב. איפה הוא עכשיו?
גיטרות, נרות, עשן.
סיגריות, עישנתי.
שלוש.
חיפשתי קצה להאחז בו
אם לא בשמים אז כאן,
אז כאן, כל כך כאן.
בין כל הסיגריות (הגרון חנוק
עוד הרבה מלפני כן)
מצאתי עיניים
ראיתי בהן הרבה מעבר לכאן ועכשיו
היו שם שישים ריבוא
היה שם
מעבר לזמן.
נקודה אחת של אור בתוך החושך הופכת לי טומאה
לקדושת עולם.
(הרי אני מקודשת.)
