[ליצירה]
אני בדרך כלל לא שורדת שירים ארוכים כל כך, זה מטריח אותי. (רק באינטרנט!! המילה הכתובה באמת זה כבר משהו אחר!)
והנה, גם הגעתי וגם יש סיכוי שאני ארצה לקרוא עוד דברים שלך... הרי לך מחמאה!
ממש אהבתי את הרעיון, שלכל אחד החוויה אינדיוידואלית, אפילו אם השתמש בחומרים שכולם משתמשים.
חוצמזה, עברית יפה, תמיד מוסיפה!
רואים שהיית ביניש, לפי הביטויים...
[ליצירה]
בס"ד
ממש לא, הייתי רחוק כרחוק מזרח ממערב מהבנת השיר, עכשיו זה יעזור לי. אני לא חושב שזה הורס. אולי בשירים שבהם הפן האישי רב הסברים יכולים קצת לקלקל. נראה לי שפה לא.
[ליצירה]
א. אם את מרגישה שאת אם עצמך (ז"א עם שתי הרגליים על הקרקע), את גם תרגישי שה' אתך
ב. איך עושים את זה? שאלה טובה... אולי שינוי אווירה יכול להועיל
ג. תנסי לבחון את ספור חייך ולראות באילו נקודות ההשגחה שחקה את תפקידה
[ליצירה]
ריגושים מטבעם כלים, וכאתארסיס ("דמעות המטהרות")
הוא בטבעו ריגוש ולא רגש.
טוב שהוא ישנו טוב שהוא פג מהרה.
כ"כ רגוש זה לא משהו שאדם מביא על עצמו בכוונת מכוון (בד"כ למעט סמים וכד') אלא משהו ש"נוחת" על האדם.
לעומת זאת צריך לשקוד לפתח את הרגש וזה יכול להיעשות בהתבוננות , בשינוי אווירה וכד'
[ליצירה]
זו ההתלבטות הפוסתמודרנית הקלאסית - ואסביר את דברי : אמנם נכון שאפשר להסתכל על האמונות שגדלת עליהם גם בצורה אחרת אך , סוף סוף, עדיין יש לך את האמונות שלך, אך מה אם הם מובילים לאבדון ודווקא האמונות של השכן ירוקות יותר, ומה אם לא וכו' וכו'
[ליצירה]
א. מי אמר שחייבים להקדיש מקום מיוחד או אפי' זמן מיוחד לזה (אני מתכוון להתבוננות פרטית לא מעורגנת כמו תפילה או סדרי למוד)?
ב. עצם שאלתך היא כבר התבוננות
ג. באופן טבעי שאלתך תביא אותך לחפוש תשובות
וכמו שאמר עמנואל קאנט : "העז(י - במקרה דנן) לחשוב!"