לא רב המרחק בינינו. אבוי! רחוק אני ממך כמהלך אלפי מילין אליך דרך חסומה לא מערות בורות שיחין אלא על יד אביך-אמך - ממשכנך אמנע רגלי אליו לא פעמי אשומה בייסורי, בהסתגפי אנַס עצמי אז לשכנע שאין אני מאוהבך וחיבתי לך- נשמתה לסוף תיפח כך אשתדל להתחזות אנוס לבי הלוך הכנע אך אז אראך שוב- מציאות לה על פני תתפח אמת, שאם לא אראךָ הֵרב הן תהפכי אזי לסמל מעורטל כנס לפני דמותי בעלטה נצבת והרגוש אזל, חדל אהבתי לך תהיה שקטה וכציוץ צפור, כטל אסגורה את עצמי בספר ואסתפקה אז בלחמי הדל אך אם ארחיק ממעונך לנדוד יחזור רגוש-לא תעטה פריחה עדיה לה בלעדיך. מה דודך מדוד שככה אערוג לך...? נ.ב. וכשארגיש בכך-אוציא פנקס ועט במסעות שירי כולם נכתַבו בגרזנים על לב מנו בנצוצות נחטבו אוי לו לזה שיסיחני בה בעת