חה. ואני בטח היחידה שמחכה בדרך כלל שיהיו 33יצירות אחרי כדי לשחרר את החדשה המוקפאת שלי, כדי שלא לחוש עד כדי כך חשופה..
(וברוב המקרים גם אחרי כמה שעות גלויות נתקפת שוב בהלה ומתקנת את "המעוות")
אני חושב ש- "סימן שאלה"- לא ממש הבינה את הכוונה שלך...
אני מכיר את ההרגשה, איך זה להשקיע ולטרוח, לשפוך את תוגת לבי הכורע אל תוך יצירותי ובסוף לזכות להתעלמות מוחלטת, לא תגובה, לא כלום - אין קול ואין קשב..
לפעמים אני תוהה אם משהו בכלל טורח לעיין ביצירות שלי...
[ליצירה]
חה. ואני בטח היחידה שמחכה בדרך כלל שיהיו 33יצירות אחרי כדי לשחרר את החדשה המוקפאת שלי, כדי שלא לחוש עד כדי כך חשופה..
(וברוב המקרים גם אחרי כמה שעות גלויות נתקפת שוב בהלה ומתקנת את "המעוות")
[ליצירה]
מכיר
אני חושב ש- "סימן שאלה"- לא ממש הבינה את הכוונה שלך...
אני מכיר את ההרגשה, איך זה להשקיע ולטרוח, לשפוך את תוגת לבי הכורע אל תוך יצירותי ובסוף לזכות להתעלמות מוחלטת, לא תגובה, לא כלום - אין קול ואין קשב..
לפעמים אני תוהה אם משהו בכלל טורח לעיין ביצירות שלי...
[ליצירה]
פה , כמו ב"וושתי" את מבכה מוות של גיבור שאין אנו רגילים להזדהות אתו
כתוב יפה מאד
אהבתי במיוחד את הבית הראשון. התנ"ך הקמאי הכנעני אם הרהורים על אפסותו של האדם.
"הכמות נבל יומת אבנר"
[ליצירה]
לא בועז , לא התכוונתי לבטא שום דבר נשגב יותר ממה שכתבתי :
א. אותה היצירה מופיעה ברשימת יצירותי בתור "יוצר חול : מחרוזת קדוש" - כלומר שיר חול הכתוב בצורת מחרוזת "קדוש" שבמערכת היוצר - מכאן המילה "קדוש " שחוזרת על עצמה
ב. הסיטואציה עצמה היא כדלהלן: בעודי בצבא, בדרכי לבסיס, ישבה לשמאלי בחורה מאנ"ש (דת"ל) שחצאיתה נטתה לתפס מעל לברכיה . היא ניסתה בכוח למושכה למטה ויצאה הסיטואציה המתוארת בשיר
תגובות