חה. ואני בטח היחידה שמחכה בדרך כלל שיהיו 33יצירות אחרי כדי לשחרר את החדשה המוקפאת שלי, כדי שלא לחוש עד כדי כך חשופה..
(וברוב המקרים גם אחרי כמה שעות גלויות נתקפת שוב בהלה ומתקנת את "המעוות")
אני חושב ש- "סימן שאלה"- לא ממש הבינה את הכוונה שלך...
אני מכיר את ההרגשה, איך זה להשקיע ולטרוח, לשפוך את תוגת לבי הכורע אל תוך יצירותי ובסוף לזכות להתעלמות מוחלטת, לא תגובה, לא כלום - אין קול ואין קשב..
לפעמים אני תוהה אם משהו בכלל טורח לעיין ביצירות שלי...
[ליצירה]
חה. ואני בטח היחידה שמחכה בדרך כלל שיהיו 33יצירות אחרי כדי לשחרר את החדשה המוקפאת שלי, כדי שלא לחוש עד כדי כך חשופה..
(וברוב המקרים גם אחרי כמה שעות גלויות נתקפת שוב בהלה ומתקנת את "המעוות")
[ליצירה]
מכיר
אני חושב ש- "סימן שאלה"- לא ממש הבינה את הכוונה שלך...
אני מכיר את ההרגשה, איך זה להשקיע ולטרוח, לשפוך את תוגת לבי הכורע אל תוך יצירותי ובסוף לזכות להתעלמות מוחלטת, לא תגובה, לא כלום - אין קול ואין קשב..
לפעמים אני תוהה אם משהו בכלל טורח לעיין ביצירות שלי...
[ליצירה]
זה קצת נאיבי היום לצפות מאנשים להיות מומחים למשהו ולהתפררנס מהצד ממשהו אחר - היום כמות הידע פשוט גדולה מידי.
מה שכן, אצל החריידים כולם מנסים להיות גנראלים ואין מספיק חיילים פשוטים שיפרנסו את הגדויילים
[ליצירה]
תודה על ההערכה!
לדעתי העולם בא לתקן פגם מסויים בעולם הרוח
שמציאות האדם הוא שיקופו (של הפגם דהיינו) בעולם החומר.
כלומר, האדם הוא היחיד מבין היצורים שמסוגל להערים על חוקי הטבע ולמרוד בהם (דהיינו לא להשמע לאינסטינקט) כלו' למרוד בקב"ה.
התורה, לדעתי, מדריכה אותנו להשמע לחוקי הטבע במצוותיה
(אם ההבנה של חולשות האדם, ועיין פשט הכתובים לגבי אסורי תגלחת של נזיר, לעומת כהן לעומת ישראל)
למעט המצוות הפולחניות (ואיני מתכוון לשבת וכשרות אלא לקרבנות מילה וכד') שבאו לחנך ולגבש את זהותינו כ"קהילת הברית".
ישנם שני סוגים של השגה אנושית את העולם:
ההשגה הרגשית-אינסטינקטיבית
ההשגה השכלית-מושגית
הראשונה, לדעתי, היא בלתי אמצעית, משום שבה מתבטלת אישיותו הפרטית של היצור ומתמזגת אם ידיעת אלוקים את עצמו.
השניה, לעומת זאת, היא "מסך" המסתיר את הראשונה והנובעת מהיותנו אנשים.
היא נובעת ממציאות השקר בעולם שדורשת ניפוי השקרי מן האמיתי.
החשיבה היא אחד מן השתים:
או הסבר החושים
או תעתוע בחושים
מאז "אכילת עץ הדעת" האנושות מזככת את המושגים מהאי דיוקים המאפיינים אותם על מנת לחזור למצב האינסטינקטיבי הראשוני.
[ליצירה]
קראתי את זה שוב כדי לומר משהו חכם על היצירה (כדי שהביקורת שלי תחרוג ממסגרת "שברי המילים" שהצבת) ולא מצאתי לנכון אלא להגיד שוב - יפה.
לדעתי המאד אישית והבלתי מחייבת, יצירה טובה אינה צריכה פרשנות או הסברים. ההתפעלות מיצירה נובעת, לדעתי הדומגאטית והדוקטרינרית, בדיוק מאותו השורש שממנו נובעת המלה "התפעלות" - דהיינו, מנפעלות - כלומר, מלהיות נפעל על ידי רגש, דחף, אובייקט כלשהו.
כשאדם עושה לעצמו אנאליזה, הוא הופך עצמו אובייקט להתבוננות וככזה, אין הוא יכול להיות נפעל (וגם לא לפעול וליצור, לדעתי, שהרי הינני דטרמיניסט) ואינו יכול להתפעל מחד , ומאידך להיות מונע על ידי המוזה.
לפיכך, יצירה טובה היא כזאת שאינה נובעת ממלאכת מחשבת מחד, ומאידך אינה מצריכה מלאכת מחשבת לצורך הפקת הנאה ממנה.
לכן אסכם ואומר - יפה!
נ.ב. ראו איך הצלחתי לומר דבר "חכם" כביקורת על היצירה בלי לחדש דבר על היצירה עצמה...
זה מה שנקרא באנגלית lit crit shit - אני, בין השאר, לומד את זה... :-)
תגובות