חה. ואני בטח היחידה שמחכה בדרך כלל שיהיו 33יצירות אחרי כדי לשחרר את החדשה המוקפאת שלי, כדי שלא לחוש עד כדי כך חשופה..
(וברוב המקרים גם אחרי כמה שעות גלויות נתקפת שוב בהלה ומתקנת את "המעוות")
אני חושב ש- "סימן שאלה"- לא ממש הבינה את הכוונה שלך...
אני מכיר את ההרגשה, איך זה להשקיע ולטרוח, לשפוך את תוגת לבי הכורע אל תוך יצירותי ובסוף לזכות להתעלמות מוחלטת, לא תגובה, לא כלום - אין קול ואין קשב..
לפעמים אני תוהה אם משהו בכלל טורח לעיין ביצירות שלי...
[ליצירה]
חה. ואני בטח היחידה שמחכה בדרך כלל שיהיו 33יצירות אחרי כדי לשחרר את החדשה המוקפאת שלי, כדי שלא לחוש עד כדי כך חשופה..
(וברוב המקרים גם אחרי כמה שעות גלויות נתקפת שוב בהלה ומתקנת את "המעוות")
[ליצירה]
מכיר
אני חושב ש- "סימן שאלה"- לא ממש הבינה את הכוונה שלך...
אני מכיר את ההרגשה, איך זה להשקיע ולטרוח, לשפוך את תוגת לבי הכורע אל תוך יצירותי ובסוף לזכות להתעלמות מוחלטת, לא תגובה, לא כלום - אין קול ואין קשב..
לפעמים אני תוהה אם משהו בכלל טורח לעיין ביצירות שלי...
[ליצירה]
עצה לי אליך רון: אם אתה מספר בדיחה, אל תאמר מראש "ורק שתדעו, היא מאד מצחיקה..."
כך גם בשירים: "יש בשיר עומק רב... טמונים בו הרבה רעיונות גבוהים (במיוחד בבית השני) וניתן לדייק ברוב מילותיו..."
אולי תתן לקוראים לשפוט אם אמנם "יש בשיר עומק רב"
קצת הומור עצמי לא יזיק.
גם אני חשבתי דווקא על יחסים אחרים.... (אי אפשר להמנע מלחשוב על זה - סורי: "לפום קיקולתא שבשתא" )
[ליצירה]
כמו שאמרתי, בוא לא נגרר להאשמות והטלות דופי (ועיין מה שכתבו הרש"ר הירש והרב סולובייציק על תפקידה של א"י , למרות שאין אני דבק בגישתם, - יש גם גשה כזאת!)
[ליצירה]
מי שאמר
"אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן"
הוא אם כל הכבוד לא הרב קוק אלא רבי נחמן.
לא הבנתי מה כ"כ פוסטמודרני בסיפור.
כמו כן, הייתי ממליץ , בחלקים שבהם הגיבורים מדברים, לשים את הדוברים בשורות אחת מתחת לשניה ולא להשתמש במרכאות
ושאלה אחרונה: למה "מירב" ולא רחל?
תגובות